מאגר סיפורי מורשת

סבתא לינדה מספרת על ילדותה

שמי לינדה קלמפנר, הנני משתתפת השנה יחד עם נכדתי מאיה בכר, תלמידת כיתה י׳ בתיכון שחקים בראש העין בתוכנית הקשר הרב דורי.

הנני ילידת הארץ, נולדת בעיר בפתח תקווה, למדתי בבית ספר עם שם משה הס ובתיכון וסמינר שיין. שעות הפנאי בילדותי שיחקתי יחד עם חברי במשחקים צנועים כגון: ארבע מקלות, צירי בירי קילי, חמש אבנים, סימני דרך.

סבתא לינדה מספרת על הוריה

כפי שכבר הוזכר הנני בת להורים ניצולי שואה שעלו לארץ בשנת 1948 בקום במדינה. הורי ניצלו בזכות מקצועו המבוקש של אבי שעבד כצבעי אצל הגרמנים. הורי עברו תלאות מרובות בזמן המלחמה וגורשו ממקום למקום. בתחילתה של המלחמה נולד בנם הבכור שנפטר בגיל שלושה חודשים, כאשר אמי חלתה במחלת הטיפוס ולא היה באפשרותה להזין אותו.

גדלתי בבית שלא היה נהוג לשוחח על החוויות שהורי חוו בשואה. עם זאת אמי זוכרת את סיוטי הלילה והצעקות שהעירו את אבי מתוך שינה. לאחר מותו של אבי אמי פתחה את ליבה וסיפרה את סיפורי השואה, לנו הילדים, לנכדים ולנינים. הרצון לשמר את סיפור המורשת החלטנו המשפחה יחד עם אמי לצלם עדות חייה לסיפור חייה באתר יד ושם. במותם ציוו עלינו לזכור ולא לשכוח לאורך דור ודור.

סבא נחום מספר על ילדותו ושירותו הצבאי

שמי נחום קלמפנר, בן להורים ניצולי שואה. נולדתי בפתח תקווה, למדתי בבית הספר על שם משה הס ובתיכון עמל.

התגייסתי לאחר מלחמת ששת הימים לחייל החימוש. עברתי הכשרה כטכנאי טנק בשם טירן (בזמן המלחמה נלקחו בשבי על ידי צה״ל טנקים מסוג זה). בזמ מלחמת יום הכיפורים צה״ל איבד מספר רב של נהגי טנקים ולכן בהמשך השירות תיפקדתי גם כנהג טנק.

סבתא וסבא מספרים על היכרותם

נחום ואני למדנו יחד בבית הספר משה הס בכיתות מקבילות. בשעות הפנאי בילינו יחד בתנועת הנוער העובד והלומד. לאחר חיזורים רבים בסוף כיתה ז׳ הפכנו להיות הזוג הראשון בבית ספר. נחום שהיה נער רק בן 15, אביו נפטר מהתקף לב ואני הייתי עבורו כתף תומכת ואוזן קשבת. גם הוריי פתחו את ליבם וביתם כאלו הם ההורים של נחום. היינו חברים שבע שנים והתחתנו בגבעתיים בשנת 1970.

סבא נחום וסבתא לינדה בגיל 16

הקמת המשפחה

לנחום ולי שלושה ילדים: אבי יליד שנת 1972, שי יליד שנת 1973 ומורן (אימא של מאיה) ילידת  שנת 1979. זכינו לתשעה נכדים. יסוד גידול ילדינו היה מושתת על אהבת הזולת, יחוד הקשר המשפחתי, אהבת המולדת ודאגה להוריהם יזדקנו כפי שאנו נהגנו לעשות. עד היום אנחנו דוגלים במעותה של ארצינו, מדינת היהודים ושאין לנו ארץ אחרת.

עיסוקם של סבתא וסבא

אני (לינדה) עסקתי בהוראה במשך שנתיים חצי עד שנולד בני הבכור. בשנה הראשונה עבדתי בתור ממלאת מקום במשרה מלאה וגם עסקתי בהוראת עולים חדשים לארץ (תלמידים). שנה לאחר ילידת בני הבכור ילדתי את בני השני ואז הפסקתי את העבודה כדי להשקיע זמן בגידול ילדי. אני משתדלת לעזור לילדי עם נכדי.

נחום עבד בבית חולים שיבא במחלקת אחזקה. בגלל קישורים הטכנים שלו היה טכני ראשי במכבסת תל השומר על כל מרכיבה. נחום עבד שם במשך 35 שנה, יצא לגימלאות בגיל 69, ממשיך להתנדב במכבסה כמו כן מתנדב בחדר כושר שהוקם בבית חולים שיבא למען העובדים.

תחביב משותף שלי ושל נחום הוא טיולי ג’יפים ברחבי בעולם.

מסר לדור הצעיר

המסר שאנו נרצה להעביר לכם לדור הצעיר הוא לאהוב את הזולת, לשמור על קשרים משפחתיים, אחוות אחים ואהבת המולדת, לדעת שאין לנו ארץ אחרת, גם אם ניסע לטייל ברחבי העולם נשאר בארצנו תמיד.

הזוית האישית

מאיה: מה שנגע לליבי מהסיפור זה כששמעתי שאבא של סבא שלי נפטר, המשפחה של סבתא תמכו בסבא, נתנו לו הרגשה של הבית, אוזן קשבת. אני חושבת שמעשה זה מראה על סבתא שהיא מאוד אהבה את סבא ושהוא היה חשוב לה. הכתיבה עם סבא וסבתא הייתה מאוד מהנה והיה לי כיף לשמוע את הסיפורים של סבא וסבתא, אני מרגישה שיצרתי איתם חיבור חזק יותר