מאגר סיפורי מורשת

הסיפור של סבתא ורדה (אמא של אמי) מיקה בן ארי:

סבתא ורדה נולדה בבית חולים בנהריה בישראל בשנת 1960.

ההורים שלה עלו בשנת מהונגריה ויגוסלביה אחרי השואה (1948) ופחות שלטו בשפה העברית, דבר שהיה קשה לסבתי. בבית דיברו בשפה ההונגרית והעברית יחד.

כילדה סבתי אהבה לבלות עם חברות, לקרוא ספרים, ללכת לים, ללכת לחוגים ולהיפגש עם חברים מהמושב ולשחק איתם משחקים ששיחקו בחוץ.

כשסבתא ורדה הייתה נערה היא עבדה כשמרטפית של ילדים קטנים במושב. עד היום סבתי שומרת על קשר עם חבר ילדות מהמושב ששמו פבי [שרגא], חברות שנשמרה במשך כל השנים, וחברה נוספת בשם ליאורה, שהקשר איתה הוא יותר טלפוני. סבתי מספרת שהיא מאוד מתגעגעת לילדות, לחברים, למשפחה וגם לחוויות שעברה בילדותה.

בשנת 1967 כשסבתא ורדה הייתה בת שבע, פרצה מלחמת ששת הימים. מלחמת ששת הימים הייתה מלחמה שנערכה משמונה ורבע בבוקר 5 ביוני עד שש בערב 10 ביוני 1967, בין ישראל לבין מצרים, ירדן וסוריה, שנעזרו במדינות ערביות נוספות: עיראק, לבנון, ערב הסעודית ועוד. המלחמה הסתיימה בניצחון של ישראל. איומים כבדים הופעלו על ישראל, וגם איומים על מלחמה. לכן ישראל היית צריכה להקדים. ויקיפדיה. הזיכרון מהתקופה הזאת הוא זיכרון משמעותי ולא פשוט וקשה לסבתי. סבתי זוכרת שבפרוץ המלחמה נשמעה אזעקה במושב, וטרקטור אסף את כל ילדי המושב למקלט, אמה של סבתי הייתה באותו היום בעבודה, וסבתי מאוד דאגה והתגעגעה לאמה, לאחר שהות במקלט אמה של סבתי הגיעה למקלט, והיא חשה רגועה ויותר לא פחדה. הדמות המרכזית בחייה היה אביה. היא היתה מאוד קשורה אליו ואהבה אותו מאוד.

כאשר סבתי נישאה לסבי היא שינתה את שם משפחתה "הופמן" לשם המשפחה של בעלה, סבא שלי: "בן-עמי", כפי שהיה נהוג בזמנה. נכון להיום היא מספרת, כי הייתה שומרת על שם משפחתה הקודם, בנוסף לשם משפחתה היום. הופמן הוא שם משפחה ממקור גרמני שמשמעותו איש חצר.

עוד דבר שסבתי מספרת שבמבט לאחור היא הייתה לומדת משהו שיש לה יותר חיבור אליו, ובו עוסקת כמקצוע ויותר מתאים לאדם שהיא. סבתי מספרת שלו יכלה היתה חוזרת לימים של ימי ילדותה, לימים בהם החיים היו יותר פשוטים.

הזווית האישית

מיקה: אני וסבתא שלי מאוד קרובות, לסבתא שלי יש שישה נכדים, אבל אני הבת היחידה וגם אני הנכדה הראשונה (יחד עם נבו התאום שלי), שראיינתי את סבתא. זה היה נעים ונוח, הייתי סקרנית לשמוע את סיפור החיים שלה , היו דברים שהעציבו אותי קצת בסיפור, למשל שההורים שלה נפטרו, והיא מתגעגעת לילדותה. אני מאחלת לסבתי ורדה שנמשיך להיות קרובות זו לזו, ואשמח לשמוע סיפורים נוספים מהעבר שלה.

ורדה: תמיד כיף לעשות משהו משותף עם הנכדה, ונהנתי מכל רגע, היה מרגש לספר לה על עברי, ולחלוק איתה את הזיכרונות. היה לי נעים לראות שהיא מתעניינת בעברי. אני מאחלת לשתינו שנמשיך להיות כל כך קרובות, ואוזן קשבת אחת לשנייה, ושתמיד יהיו לנו יחסים טובים, ואמשיך להיות אשת סודה.