מאגר סיפורי מורשת

שמי נועם, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם סבתי יהודית אשבל. יחד אנו מעלים סיפור מחייה אל מאגר המורשת של התכנית.

סבתא נולדה בהונגריה כשכבר הייתה כבושה על ידי הנאצים. בגיל שלושה שבועות הגיעה אבא של סבתא, אליה, אל בית שהיה מסומן בגטו – הוא היה מסומן בדגל שוודיה או שוויץ, אלו היו מדינות שלא השתתפו במלחמה (נייטרליות). הרבה אנשי מחתרת הסתתרו בבתים האלה, אבל מישהו הלשין שיהודים מסתתרים בבתים האלה, ומיד הגיעו אנשי צבא הונגרים שקראו להם "צלב החץ". הם התנפלו על היהודים שהסתתרו בבניין הזה ולקחו את אליה, אבא של סבתא, לבית סוהר. שם רצו להוציא אותם להורג, אבל אז הם הבינו שהם לא באמת שוטרים וגילו שהם מחופשים לשוטרים. השוטרים האלו שהתחפשו – הצילו את החבר'ה מהבונקר.

ה'שוטרים' לקחו אותם לבודפשט, שם שיחררו אותם מהמשאית ובינתיים אימא של סבתא, החזיקה את סבתא הפעוטה בידיה, ולא ידעה מאיפה להשיג מזון עבור סבתא. סבתא התינוקת רעבה מאוד והייתה במצב אנוש. בחנוכה בשנת 1945 נכנס לצריף שלהם אדם שעד יום מותו היה לסבתא יחס מיוחד אליו. הוא הודיע שכל אנשי הצריף משתחררים ממחנה ברגן בלזן ונוסעים לשוויץ.

בשווייץ

כשהגיעו לשוויץ קיבלו אותם אחים ואחיות שטיפלו בהם והבריאו אותם. הייתה שם אחות אחת שרצתה לאמץ את סבתא, אבל הבינה שאימא שלה לא תיתן אותה. סבתא מספרת: "מאז האישה הזו ליוותה את אימא שלי כדי שתגיע בשלום לבתים המסומנים. בדיוק כשאימא הגיעה איתי, אבא שלי התרגש, בכה וחיבק אותי על הידיים. אבל עכשיו היה צריך לקחת אותנו לרכבת שתיקח אותנו לשווייץ. היה בין האנשים הרבה בכי, זה היה מרגש, אבל אימא שמרה עלי ככל יכולתה וצעדה בשלג העמוק לרכבת לשווייץ.

בשוויץ טיפלו מאוד יפה גם בנשים מבוגרות וגם בתינוקות. והנה הגיע יום שהרכבת יצאה לאיטליה, לעיר שקוראים לה בארי. שם בבארי היו הרבה שיירות שעמדו לעלות לארץ, והיה מזל שהרכבת הגיעה איתי ועם אמי. שם נסענו בדרכנו ברכבת אל אונייה לגאלית, ופגש את אמי חבר מהתנועה. כשהגיעו לארץ, הוא הציע לאימא שלי נישואין. סבתא רבתא שרה הייתה מאוד שבורה מהמסע הגדול שעברה, והסכימה להתחתן איתו. הוא היה אבא נהדר."

חפץ יקר ללבה של סבתא – הבובה "יהודית" 

נועם הנכד מתאר: בגיל שלושה שבועות לקחו את סבתא יהודית עם אימא שלה למחנה ריכוז בגרמניה ששמו ברגן בלזן. סבתא שלי הייתה תינוקת מאוד רעבה, קפאה מקור וצרחה רוב הזמן. כשהייתה בגיל חצי שנה, הגרמנים שיחררו את כל היהודים מהקבוצה של אימא שלה. הם נסעו ברכבת לשווייץ, שם טיפלה בסבתא שלי אחות שהתאהבה בה ונתנה לה בובה סרוגה. לבובה קראו יהודית.

משוויץ הם נסעו לאיטליה והבובה איתם. סבתא שלי נתנה את הבובה לאימא שלי. אימא שלי שמרה עליה טוב.

הבובה "יהודית"

חקר תמונה – סבתא עם אחיה

נועם הנכד מתאר: סבתא מספרת שהתמונה צולמה בקיבוץ גברעם ליד הבית שלה כשהיא הייתה בת 8, זה היה בשנת 1951.התמונה צולמה ביום שבת כי בקיבוץ היה תמיד צלם שאהב לצלם את המשפחות בשבתות. הדמויות שבתמונה הם אחים של סבתא שלי, סבתא שלי הייתה באמצע. היא החזיקה ביד את צביקה בן השנה ולידה נגה בת החמש. זו הייתה תקופה קשה לישראלים, כי לא היה הרבה אוכל והיה קשה במדינה, אבל הם הצליחו לעבור את זה.

הזוית האישית

נועם הנכד המתעד: היה לי כיף ללמוד מסבתא דברים חדשים והיה כיף להיות איתה.