מאגר סיפורי מורשת

סבא אהרון, נולד ב-1945, בעיר קראגנדה שבקזחסטן, ועלה לארץ כשהיה בן שנתיים ב-1947.

סבא מספר את הסיפור: היה היה פעם לפני שנים רבות, כאשר הגרמנים פלשו לרוסיה לעיר מינסק,שבה התגוררה המשפחה של סבא וסבתא של אימא.

יום אחד סבתא סוניה, אימא של סבא, הייתה צריכה ללדת והתאשפזה בבית החולים. התינוקת, אחות של סבא אהרון, נולדה כעבור שלושה ימים.

בגלל שסבתא סוניה התאשפזה, סבא וסבתא של אימא שלחו את הילדה הגדולה שהייתה להם אז בת שבע, רוזה, לכפר, לסבא וסבתא שלה.

הילדה הקטנה אווה, אחות נוספת, שהייתה בת שלוש, נשארה עם סבא זלמן, אבא של סבא.

ביום שלישי, שבוע לאחר שסוניה התאשפזה, פלשו הגרמנים לרוסיה. סבא זלמן ארז מהר את המזוודות, לקח את הילדה אווה, ורץ מהר לבית החולים. משם הוא הבריח את סבתא סוניה והתינוקת החדשה – למרות שהיה אסור להם להשתחרר מבית החולים.

הם ברחו ברכבת לקזחסטן, אך לפני כן סוניה וזלמן רבו לאן לברוח. סבא זלמן לא הספיק לקחת את הילדה רוזה, מהכפר. כעבור שבוע, הגרמנים פלשו לכפר והרגו את רוזה, ואת סבא שלה וסבתא שלה.

כאשר סבא זלמן וסוניה הגיעו לקזחסטן, לא היה להם אוכל להביא לתינוקת החדשה וכעבור שלושה שבועות היא נפטרה.

סבא זלמן וסבתא סוניה גרו בקזחסטן שלוש שנים. ושם נולד סבא אהרון. כאשר נגמרה המלחמה הם חזרו לעיר מינסק. סבא זלמן היה יכול לחזור מהר בגלל שהוא היה בנאי וברוסיה לאחר המלחמה היו זקוקים לבנאים כדי לשקם את המבנים ההרוסים.

הם עלו לארץ בשנת 1947.

הזוית האישית

אילן שמע מסבא אהרון, ותיעד את הסיפור הקשה אודות סבא רבא זלמן, בתקופת השואה.