מאגר סיפורי מורשת

שמי אברהם רזניק, נולדתי ביום האחרון של מלחמת העולם השניה בשבעה במאי 1945 בעיר לודז' שבפולין. הורי שרדו את השואה ואת המלחמה רוב הזמן כפרטיזנים ביערות בלורוסיה (רוסיה הלבנה). הורי איבדו בשואה כמעט את כל משפחתם: את הוריהם אחיהם ואחיותיהם.

בלרוסיה או רוסיה הלבנה היא מדינה ללא מוצא לים הגובלת ברוסיה ממזרח, באוקראינה מדרום, בפולין ממערב ובליטא ולטביה מצפון. הייתה שייכת לברית המועצות, ולאחר התפרקות ברית המועצות הפכה למדינה עצמאית הס"ס: הוא הכינוי שבו מוכר ארגון ההגנה והמודיעין של המפלגה הנאצית

סבי בילדותו עם הוריו

סיפורו של דב רזניק אבי וסיפורו של אוסוואלד רופאייזן

אבא שלי דב רזניק, היה חבר בתנועת השומר הצעיר, ובמחנות הקיץ של התנועה בעיר וילנה בפולין, הוא פגש את שמואל רופאייזן שהיה חבר בתנועת נוער ציונית אחרת, והם התיידדו. שמואל אוסוואלד רופאייזן הצליח להשיג מסמכים, המעידים שהוא פולני ממוצא גרמני, והוא התחזה ללא יהודי. בביתו הוא גדל עם הורים יהודים שהיו ממוצא גרמני יהודי, ובבית דיברו גרמנית, יידיש, עברית וכמובן פולנית ורוסית. בזמן מלחמת העולם השנייה, סיפחו אותו לצבא הגרמני, בתור מתרגם, ועוזר למפקד הגרמני של העיירה מיר בבלרוסיה. כשהגרמנים נכנסו למיר בנובמבר 1941, הם הרגו והשמידו בימים הראשונים, את רוב היהודים בעיירה מיר, ואלה שניצלו בהם אבי ואימי נשלחו לגטו מיר. אבי שהיה חשמלאי התבקש לבוא מהגטו, לתקן תקלת חשמל במפקדת הגרמנים בעיירה מיר. במפקדה הוא ראה פתאום את ידידו מוילנה, במדים של חייל גרמני. העיניים שלהם נפגשו, אך אבא לא הסגיר את אוסוואלד.

אחרי שעזב את המפקדה, אוסוואלד הלך אחריו, ובמקום מסתור סיפר לו שהגרמנים לא יודעים שהוא יהודי. אבל הוא גם הזהיר אותו, שבעוד כמה חודשים, הגרמנים מתכננים להשמיד את כל יהודי הגטו, ולחסל את גטו מיר. אבי שאל אותו מה עושים והתשובה היתה שאין מה לעשות, חייבים לברוח ליערות של בלרוסיה, ולהצטרף לפרטיזנים. אבי  שאל אותו אם יש לו אפשרות, להשיג להם נשק כדי שיוכלו לברוח ליערות. בעקבות זאת אבא יחד עם אנשים נוספים, הקימו מחתרת בגטו מיר, ואוסוואלד תוך סיכון נפשו, הבריח לאבא ולמחתרת עשרות כלי נשק, רובים אקדחים ותחמושת שהוחבאו בתוך הגטו.

יום אחד, שמע אוסוואלד את מפקד המשטרה הגרמנית, מדבר בטלפון ואומר שבשלושה עשר באוגוסט 1942, יגיעו למיר יחידות הרצח של הס"ס של הצבא הגרמני, להשמיד את כל יהודי הגטו. אוסוואלד העביר את המידע הזה לאבא, והודיע לו שמוכרחים לברוח ליערות, לפני השלושה עשר באוגוסט. באחד עשר באוגוסט אוסוואלד באמתלה מסוימת, הוציא את כל החיילים הגרמנים מתוך העיירה מיר, וזה אפשר לשלוש מאות צעירים יהודיים, מתוך שמונה מאות יהודיים, שהיו בגטו, לברוח ליערות, ולהינצל מהחיסול של הגטו.

כשהגרמנים חזרו למיר הם לא הבינו איך נעלמו שלוש מאות יהודים. יהודי אחד, שבמקור לא היה ממיר וקיווה להינצל, הלך למפקד הגרמני ואמר לו שאוסוואלד היה מאחורי הבריחה של היהודים. היהודי נעצר מיד והוצא להורג עוד באותו היום. שאר היהודים בגטו חוסלו יום אחרי.

אוסוואלד נקרא למשרד המפקד קפטן היין שמו, ושם הוא הודה בפני המפקד, שהוא יהודי ושרצה להציל את בני עמו. המפקד הודיע לו שמחר בבוקר הוא יעמוד לפני כיתת יורים ויחוסל. המפקד הביא חייל גרמני שתוי לשמור על אוסוואלד, והשאיר את הדלת פתוחה,  כאשר החייל הגרמני נרדם אוסוואלד הבין שהוא יכול לברוח.  אוסוואלד ברח למנזר של נזירות, שהיה לא רחוק מהמפקדה הגרמנית, ושם אם המנזר והנזירות, החביאו אותו מתחת לרצפה של הקומה התחתונה. הגרמנים חיפשו אותו בכל העיירה ולא מצאו אותו. אוסוואלד שהה במנזר כתשעה חודשים, והחליט להתנצר ולהפוך לנוצרי.

כשהרוסים התקדמו לכיוון מיר, הגרמנים ציוו על כל התושבים לברוח, אוסוואלד ברח ליערות והצטרף בעצמו לפרטיזנים. אחרי המלחמה אבא פגש את אוסוואלד במיר באוגוסט 1944, ואוסוואלד התוודה שהוא נוצרי, והוא עומד להיכנס למנזר ולהפוך לכומר ולנזיר. אבא ואמא שלי עברו לפולין ושם נולדתי, יום לפני סיום המלחמה.

ב1947 עלינו לארץ ישראל, וב-1959 אוסוואלד החליט לעלות ארצה, ולהפוך לכומר במנזר הכרמליתים על הר הכרמל בחיפה. כשנה לאחר מכן אוסוואלד פנה לבית המשפט העליון בירושלים להכיר בו כיהודי. הוא טען שבלאום הוא יהודי, בן לאמא יהודייה ובדת הוא נוצרי קתולי. בית המשפט העליון בהחלטה של ארבעה שופטים כנגד אחד, החליטו שאוסוואלד איננו יהודי. שנים אחרי זה אוסוואלד קיבל אזרחות ישראלית כנוצרי ולא כיהודי.

הזווית האישית

סבא: סיפור ההצלה של יהודי מיר על ידי אוסוואלד רופאייזן, הוא דוגמה לתהפוכות הגורל, שבו אנחנו מגלים את אומץ הלב של בני אדם, כמו של אבי דב רזניק. זו הייתה חוויה מאוד מיוחדת שפיתחה את הקשר עם הנכד שלי.

אורן: היה ממש מעניין ומהנה, לשבת עם סבא ולשמוע את הסיפור שלו. לא הייתה לי חוויה כזאת לפני כן, ואני מאוד מרוצה מהתוצאה. פיתחתי את הקשר שלי עם סבא, ושמעתי את הסיפור המדהים שלו.