מאגר סיפורי מורשת

שמי: גאיה קלפון, משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי עם סבתא שלי מיכאלה פריאל שסיפרה לי את סיפורה.

סבתא מיכאלה מספרת

נולדתי בפולין שבאירופה. בת לרומן וסיציליה ואחות ליולנטה ומארק ממשפחת גורני שטיינלאוף.

אני בת ואחות לניצולי שואה. גדלתי בעיר קרקוב עיר בת אלף שנה – עיר המלכים של פולין. חונכתי על ידי הורי.

אמי הקפידה על דפוסי התנהגות כמו: הגינות, יושר, עזרה לזולת, הליכות ונימוסים, דרבון רב מאוד להשכלה כי היא הייתה מורה. אבי, רומן היה אדם חם ואוהב, הוא היה קורא לי "קרן שמש" או "צפרדעונת"… הוא נתן לאמי יד חופשית לחינוך הילדים ותמך בה. היה לו בית דפוס בפולין, עוד לפני השואה – לפני מלחמת העולם השנייה, יחד עם אחיו קרול שנספה בשואה עם כל משפחתו, אמו, אחיותיו ואחיו וילדיהם.

אמי התעקשה שנלמד לנגן על פסנתר ונלך לחוגים בבית ספר לאומנויות, נלמד שפות נוספות מלבד פולנית. בחופשות היינו נוסעים לנופש בבית בכפר ולעיתים גם לחוף הים ולקייטנות ביער. אמי ידעה שככל שנלמד יותר ונדע יותר נושאים ונרחיב את האופקים תהיה לזה משמעות רבה בחיינו ונוכל להשתמש בזה על מנת להצליח לשרוד בחיים.

בילדותי

סבתא מיכאלה פריאל מספרת את סיפור עלייתה לארץ

בפברואר 1957 הודיעו הורינו שאנו בקרוב עולים לארץ ישראל, ארץ הקודש. הייתי בכיתה ג' סיפרתי למורתי ולכיתה. תלמיד אחד אמר: "זאת אומרת שאת נוסעת לפלסטינה שתחזרי תביאי לנו לימונים ותפוזים?"… הוריי במשך חודשים קנו וארזו בארגזים דברים רבים וחדשים.

ב-27 למרס 1957 הגיעה מונית ולקחה אותנו לרכבת. נסענו ברכבת עד לאוסטריה-וינה, עיר האורות… שם פגשנו את דודה של אמי שאירחה אותנו. משם נסענו שוב ברכבת עד לאיטליה-גנואה עיר נמל. כעבור שבועיים עלינו על אונייה ישראלית ושמה "העלייה".

ב-15 לאפריל 1957 האונייה עגנה בנמל חיפה, כל העולים יצאו לסיפון האוניה וקראו "אדמה אדמה". היה זה ערב פסח לא ירדנו מהאונייה, ערכו עבורנו סדר פסח באונייה עם כולם. באונייה היו גם אנשים אחרים שדיברו שפות שלא הכרנו ולא יכלנו לדבר איתם ולתקשר. למחרת הגיעו אוטובוסים ולקחו אותנו לנהריה. הבית היה קטן מאוד 38 מטר הריצפה היתה מבטון. היה כיור מטבח לידו עמדה מנורת נפט (בשביל האור כך הסבירה אימי) ולידו פתיליה שעליה מבשלים ופח עם נפט (בכדי להדליק אור). היו שלוש חבילות ובהן מצות וקופסאות של משהו שהתברר שזה זיתים (לא הכרנו זיתים), ריבה, קופסאות סרדינים ומלפפונים חמוצים. היו חמש מיטות מברזל ומזרונים דוקרים. וחמש שמיכות בצבע אפור כהה דוקרות. לא היו מים חמים להתרחץ ואימא היתה מחממת בסיר על הפתיליה מים לרחצה ולכביסה ועם קערה קטנה היתה רוחצת אותנו.

על מנת שאמי תוכל לעבוד בעבודת דחק בגבול לבנון – עבודה חקלאית – אני, אחותי ואחי נשלחנו לאחר שלושה חודשים בארץ, לפנימייה פרטית, בה למדנו שפות נוספות חוץ מעברית, צרפתית, אנגלית, ערבית ועוד. בפנימייה זאת היו בעיקר ילדים זרים של שגרירויות וכך ספגנו תרבויות נוספות. הורי נאלצו למכור את כל רכושם על מנת שנוכל ללמוד בפנימיות אלו ולעבוד שעות רבות בעבודות קשות.

הזוית האישית

גאיה קלפון: נהנתי לשמוע ולבקר את סבתא ולהיות איתה כשהיא הגיע אליינו הביתה.

סבתא מיכאלה: שמחה תמיד להגיע לנכדיי ולשתף בסיפורי העבר.