מאגר סיפורי מורשת

שמו של המספר הוא שלמה קינן, סבו של יובל. הוא נולד בתאריך 15.4.1951 במרקש שבמרוקו.

הוריו של שלמה הם עליזה ויעיש שגם הם נולדו במרוקו. הם חיו בקהילה יהודית סגורה, הקהילה הייתה מסורתית, שמרה על השבת וקיימה את כל חגי ישראל כהלכתם. הקשרים בין היהודים היו הדוקים, אנשים הכירו את כל שכניהם והייתה עזרה הדדית ביניהם. הערבים יכלו להסתובב במשך היום ב"מלח", בלילה נאסרה עליהם הכניסה, היו יחסים טובים בין יהודים לערבים, ולעיתים רחוקות נוצרו עימותים ביניהם.

הערבים שירתו את המיעוט היהודי, הם שימשו כסבלים ועסקו בכל העבודות ה"שחורות". לאחר תחילת העלייה לישראל ה"מלח" התרוקן מתושביו היהודים ונותרו יהודים בודדים.

שלמה גדל בשכונת ה"מלח" שזו שכונה יהודית במרקש ולמד בבית הספר "אליאנס",  רשת בתי ספר יהודיים במרוקו, הוא למד שלוש שפות: צרפתית, ערבית ועברית. בסוף היום למד עם כל הילדים לימודי קודש בבית הכנסת.

העליה לארץ

בשנת 1963 הגיעו נציגים מישראל שארגנו יציאה של היהודים לישראל. שלמה ומשפחתו עברו תלאות רבות בדרך לישראל, זה התחיל ב"בריחה" מהשכונה אל אוטובוסים שהמתינו להם כדי להוביל אותם לקזאבלנקה, עיר הנמל. מקזאבלנקה אמורים היו להפליג במשך שלושה ימים למרסיי שבצרפת. ההפלגה הייתה סוערת והרבה אנשים, בעיקר המבוגרים סבלו מהים הסוער, בעיקר במעבר ג'יברלטר, מעבר צר ביו מרוקו לספרד.

כשהגיעו ליעד, העיר מרסיי, התגוררו במשך שבעה ימים במחנה ששימש את הנאצים במלחמת העולם השנייה. לאחר המתנה של שבוע, עברו לשדה התעופה כדי לטוס לישראל.

הטיסה הייתה חוויה מרשימה כיוון שזו הייתה הטיסה הראשונה לכל המשפחה, לכן הייתה התרגשות גדולה. לאחר מספר שעות הגיעו לשדה התעופה לוד-נתב"ג של היום, שם התקבלו לא בסבר פנים יפות. המשפחה של שלמה בקשה לקבל דיור באזור סמוך לשני האחים של שלמה שעלו בשנת 1949 והתגוררו במרכז הארץ. הפקיד סירב לבקשתם, והמשפחה נאלצה להמתין בשדה התעופה שלושה ימים ללא תנאים בסיסיים, כמו מיטה או מזרון וללא מזון. לאחר שלושה ימים הפקיד התרצה והסכים לאפשר להם לגור בחולון, סמוך לשני הבנים של המשפחה.

זה היה יום שישי, בו הם הגיעו לשכונת צריפים בחולון ונאלצו לרדת מהמשאית שהובילה אותם. שבת ראשונה בישראל הייתה קשה ביותר, הם הרגישו שננטשו לנפשם ללא סיוע של הממסד. כמובן שהשכנים הגישו עזרה ותמיכה במשך השבת. המשפחה החלה לחפש את כתובות המגורים של שני הבנים ולאחר כשבוע אתרו את הכתובת והבנים הגיעו לבקור. ההתרגשות הייתה עצומה והשמחה הייתה גדולה.

ומכאן התחילו חבלי הקליטה, הכרת הסביבה, חיפוש עבודה, חיפוש פרנסה וכו'.

במשך שש שנים למד שלמה בפנימייה דתית הנמצאת בצפון הארץ, שם עוצבה ילדותו ונערותו. שם סיים את למודי התיכון עם תעודת בגרות ומשם היישר לצה"ל לשירות בסיני בגדוד טנקים במשך שלוש שנים.

תקופת השירות בצה"ל הייתה מלאה חוויות מרשימות ובסיומה שלמה עשה טיול בכל מרחבי סיני עד לדהב, שנמצאת בדרום סיני, ובסיום הייתה מסיבת סיום עם כל החברים מהצבא.

בשנת 1970 שלמה התחיל את לימודיו באוניברסיטה בירושלים, הלימודים הופסקו לתקופה בגלל מלחמת יום כיפור, בה שלמה שירת כחצי שנה נוספת בסיני. במלחמה זו היו מראות קשים ביותר. שלמה עבר לתוך מצרים, על גשר רעוע שעמד על תעלת סואץ, ושם שהה כחודש ימים. במצרים נתקל בשבויים מצריים ומהם שמע את חוויות המלחמה שלהם. כעבור חודש יצא שלמה מאזור מצריים לסיני ושם שהה חמישה חודשים נוספים באוהלים ארעיים עד לתום המלחמה הנוראית הזו.

משם המשיך את לימודיו בירושלים וברחובות עד לסיום התואר הראשון, ותוך כדי לימודים, עסק כשלוש שנים במחקר חינוכי בבתי הספר בארץ.

בשנת 1977 התחיל לעבוד כמורה לביולוגיה ותוך כדי עבודה עבר מסלולי הוראה שונים. ניהל בית ספר במשך שנתיים ועסק כמחנך ומרכז מקצוע הביולוגיה במשך כל השנים.

בשנת 1987 שלמה פגש את חברתו מימי האוניברסיטה, התחתנו, הקימו בית ברחובות ונולדו להם שלושה בנים: עידו, אהוד ועופר. כעבור 13 שנים הם נפרדו ושלמה עבר לגור באשקלון, שם הכיר את בת זוגו אוהלה, בבית הספר בו עבדו יחד והם חיים עד היום יחד כשלושים שנה.

בשנת 2019 סיים שלמה את עבודתו ויצא לפנסיה, בתקופת הפנסיה שלמה עוסק בלמודי פילוסופיה ותנ"ך להשלמת ההשכלה הכללית.

הזוית האישית

יובל: היה לי מאוד כיף לשמוע ולהכיר את סיפורו של סבי, שלמה לעומק, ולשמוע ממנו צדדים שלא הכרתי ולשמוע על חוויותיו מהעלייה והקשיים שהיו לו בדרך.