מאגר סיפורי מורשת

שמי יובל פילו, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי ובחרתי לתעד את סיפורה של סבתי, רחל רוזנצויג, שנולדה בשנת 1950 ברומניה בעיר קלוז.

סבתא רחל מספרת:

"נולדתי ברומניה, בעיר קלוז, ומשם עליתי לארץ בשנת 1958. הגעתי לארץ עם הורי. בהיותי בת שבע וחצי.

מאלבום ילדותי

האחות של אמי עלתה לארץ ישראל עם משפחה בשנת 1939. הם היו חלוצים, שהתיישבו בעמק הירדן, והקימו את קיבוץ אפיקים שבעמק הירדן ואחר כך עברו לגור במרכז הארץ בקריית אונו.

האח של אמי עלה לארץ עם משפחתו בשנת 1950, ויחד איתם עלה גם סבי והם התיישבו בחיפה.

הורי רצו לבוא לישראל בעקבות בני המשפחה, כי הם היו ציוניים. הם רצו לבנות את ביתם במדינת היהודים. השלטונות הגבילו יציאת יהודים מרומניה, ולא כל מי שרצה להגר קיבל אישור לכך. הורי קיבלו היתר בשנת 1958. עם הגבלות שונות: הם היו צריכים לותר על האזרחות הרומנית, והיה עליהם לעזוב תוך תקופה קצרה. הם יכלו לקחת ציוד כמו בגדים או כלי בית במשקל מוגבל, ולא הורשו לקחת תכשיטים או חפצים יקרים.

כשהגענו לארץ. קיבלו את פנינו הדודים מקריית אונו. גרנו אצלם חודשים רבים, עד שההורים מצאו עבודה והתחילו להסתדר. בהמשך, עברנו לגור בדירה קטנה בקריית – אונו, קרוב לדודים.

התקופה הראשונה בבית ספר הייתה לי קשה, בעיקר בגלל חוסר היכול לתקשר עם החברים והמורים. תוך זמן לא רב, למדתי לדבר עברית, והקושי נעלם. הו לי הרבה חברות, איתן נפגשתי גם אחרי הצהריים. שיחקנו בעיקר משחקי קופסא בבתים, או משחקי כדור בחצר.

אני זוכרת בבירור, שתמיד רציתי להעלים את הסימנים להיותי עולה חדשה. כמו ילדי העולים בתקופתי, כולנו רצינו להיות ישראלים. לא רציתי לדבר ברומנית או בהונגרית. וכשההורים דיברו אלי בשפה זרה, תמיד עניתי בעברית.

כעבור שנים אחדות, גם האח של אבי קיבל סוף סוף היתר לעזוב את רומניה, והוא עלה לארץ ישראל עם משפחתו. כעת הגיע תורנו לקלוט ולארח אותם בביתנו. עכשיו הם היו העולים החדשים שזקוקים לעזרה והדרכה, ובבת אחת אנחנו נהיינו "ותיקים"

בית ילדותי היה בית חילוני. יחד עם זאת חגגנו את כל החגים על פי המסורת, שכן הסבים שלי משני הצדדים היו אנשים דתיים.

חפצים יקרים ללבי ששמורים איתי עד היום, היו מבית ילדותה של אמי

קופסת אתרוג – קופסא קטנה, מצופה כסף שבה השתמש סבי, כדי לשמור על האתרוג בחג סוכות.

השעון עתיק ששמור במשפחתנו, כבר מאה או יותר ממאה שנים

הזוית האישית

יובל פילו: כששמעתי את הסיפור נהניתי. כן למדתי הרבה דברים חדשים על סבתא. אני הכי אהבתי את הזמנים שהיא הייתה בבית ספר כי זה היה מרתק. כן נהניתי מהתהליך של כתיבת הסיפור. המשפחה של סבתא פעלה לפי הציונות.