מאגר סיפורי מורשת

שמי קורל משען, אני משתתפת השנה בתוכנית הקשר הרב דורי, במסגרת המעורבות החברתית בבית סיפרי, בחרתי לתעד את סיפורה של סבתא שלי, כרמלה דואניאס. סבתי נולדה בשנת 1945 לבית משפחת ונטורה, בעיר איזמיר שבטוריקה. היא עלתה לישראל עם משפחתה כשהייתה בת שלוש בשנת 1948 – שנת קום המדינה.

סבתא כרמלה מספרת על העלייה מטורקיה

שמי קמיליה, וזה סיפור העלייה שלי לארץ ישראל מטורקיה, בשנת 1948, כשאני ומשפחתי התכוננו לעלייה לארץ, הייתי ילדה קטנה בת שלוש. העלייה הייתה בהפלגה באונייה גדולה, שלצערי איני זוכרת את שם האונייה, כי הייתי בת שלוש. הוריי הלבישו אותי מאוד יפה, לקראת העלייה לארץ ישראל וקנו לי תיק אדום. ממש היו הכנות והתרגשות לקראת העלייה לארץ.

סבתא כרמלה בילדותה כתינוקת

התיק האדום הקטן

אני מאוד התלהבתי מהתיק האדום והקטן שקנו לי. אבי הרים אותי על כתפיו ליד סיפון האונייה, מכיוון שהתלהבתי מהתיק התחלתי לגלגל אותו ולפתע התיק עף לי מהידיים הישר לים, בכיתי, רציתי שאבי יביא לי את התיק מהמים, אך אבי אמר לי: ״זה בלתי אפשרי". אבא הרגיע אותי שברגע שנגיע לארץ, הוא יקנה לי תיק לי תיק אדום חדש, וכך נרגעתי והפסקתי לבכות.

כשהגענו לארץ אמרתי לאבא: ״אתה זוכר, שהבטחת לי שתקנה לי תיק זהה לתיק שנפל לתוך הים, הבטחת שתקנה לי כשנגיע לארץ?!הגענו לנמל חיפה, אבי קנה לי תיק חדש בצורת לב בצבע וורוד, אך אני לא רציתי את התיק הוורוד, אני רציתי תיק כמו התיק שהיה לי, אדום וקטן לא ורוד. אמרתי לאבא שלי: ״קח אותי איתך לחנות ואני אבחר את התיק שאני רוצה". נכנסתי לחנות עם אבי, פתאום ראיתי תיק אדום קטן כמו התיק שהיה לי, ישר הצבעתי על התיק ואמרתי לאבי: ״את התיק הזה אני רוצה!!" אבא דיבר עם המוכר וביקש להחליף את התיק הורוד בתיק האדום שבחרתי, וכך זכיתי בתיק שכל כך רציתי ושמחתי מאוד.

חזרתי עם אבא לחיפה למקום בו צריכים להכניס אותנו לארץ ישראל, להעביר אותנו למעברה. נסענו מחיפה לירושליים, פלשנו לדירת קרקע מפוארת. מגורים מצאנו, אך לאבי לא הייתה פרנסה והגיענו למצב כלכלי קשה, היה חוסר בהמון דברים בבית… מפה לשם עזבנו לבסוף את ירושליים ועברנו ליישוב בשם "אזור", שם למדתי בבית ספר "השבעה" ואחיי למדו בבית ספר "מיימון". בית ספר "מיימון", היה בית ספר דתי לעומת בית הספר "השבעה", שהיה נחשב לא דתי. עם השנים, המצב הכלכלי השתפר, אבי מצא עבודה במשמר האזרחי.

היינו משפחה גדולה ב"ה, מרובת ילדים. אני הייתי הבת הבכורה במשפחה. כעבור כמה שנים לצערי, אמי חלתה, ולא היה מי שיטפל באחים שלי. אז אבי הוציא אותי מהלימודים בבית הספר, הייתי רק  בכיתה ו'.  מאחר והייתי הבת הבכורה, לקחתי אחראיות גדולה מאוד, כל הבית היה על הכתפיים שלי, הייתי עוזרת מאוד להוריי. אמי שכבה ארבעה חודשים בבית חולים, היא הייתה אחרי לידה, ואני הייתי צריכה לטפל באחותי הקטנה, לקחת אותה לטיפת חלב, להאכיל אותה דייסות, ממש כמו אימא… אבי היה מאוד קנאי, הייתי ילדה של בית. לא הייתה לי נערות קלה, לא יצאתי עם חברות או בחורים, הייתי ילדה של בית.

כפי שסיפרתי, אבי היה מאוד קנאי, ואני הייתי ילדה של בי, לא יצאתי ולא הייתה לי הזדמנות לפגוש בחורים. אבי הכיר לי בחור בשם מרדכי. ובגיל 17 התחתנתי איתו. לא הכרתי את המושג הזה שנקרא לצאת, לטייל בים עם חברים, כלום. ממש שום דבר…

בגיל 17 בתל אביב התחתנתי עם הבחור שאבי הכיר לי… לאחר החתונה, לא היינו במצב כלכלי טוב, גרנו בבית ערבי אצל חמותי, עדיין לא הייתה לנו דירה. הבאתי ארבעה ילדים ב"ה, וכשהם גדלו קצת, יצאתי לעבוד כדי לעזור לבעלי ולשפר את המצב הכלכלי שלנו. כעבור 15 שנה, השכרתי בית מעמידר וכעבור 25 שנה, כבר היה לנו בית משלנו.

כאשר נולדה בתי הגדולה, אתי, יצאתי לעבודה. חמותי, אם בעלי, שמרה עליה. במהלך השנים נולדו לנו ארבעה ילדים, שגדלו והתחנכו במסגרות החינוך בגנים ובבתי הספר.

כיום אני סבתא רבתא ב"ה מה שאני לא קיבלתי, הצלחתי להעניק לילדים שלי… יש לי כיום, ארבעה ילדים נהדרים, בני יעקב ז"ל נפטר צעיר מאוד בן 39 והבנות גדלו וחיתנתי אותן וכולם בנו בית בישראל.

סבתא כרמלה משתעשעת עם אחד מנכדיה

הזוית האישית

קורל: היה מאוד כיף לראיין את סבתא ולשמוע על הסיפורים המעניינים. אני מאחלת לה שתמשיך להיות חזקה ומאושרת כל החיים.

סבתא כרמלה: היה לי כיף להתראיין ולשתף את סיפור העלייה שלי.