מאגר סיפורי מורשת

סיפור העלייה של סבתי שרה פסקרו רוטשילד:

סבתי נולדה ברומניה בשנת 1952 באזור טרנסילבניה, בכפר קטן שבו רוב התושבים היו גויים ורק כעשר משפחות יהודיות. למרות זאת, מעט המשפחות היהודיות שמרו על המסורת, על השבת ועל הכשרות. הוריה של סבתי, שמם בתיה ודב רוטשילד ז"ל היו ניצולי שואה, מכל משפחתם הם היו היחידים ששרדו את השואה.

סבתי מספרת את זיכרונותיה

"ילדותי ברומניה עברה בהמתנה לאישור אשרת יציאה לארץ ישראל. הילדות שלי הייתה בסך הכל נעימה. חברותיי היו נוצריות שלמדו יחד איתי בכיתה. הבילוי המועדף עלינו הילדים היה משחקים בשלג בחורף, בקיץ רחצה בנחל שהיה קרוב לביתי".

תמונת משפחה

סיפורה של סבתה רבתא שלי 

"סבתא רבתא, בתיה ז"ל ילידת אזור ושמו בוקובינה, הוריה ואחיה הקטן הוגלו למחנה עבודה טרנסניסטריה. הזיכרון המצמרר של  סבתי שליווה אותה כל חייה היה המצב הקשה במחנה.

הרעב והצפיפות הרבה שהיתה שם גרמו להם, לכל המשפחה ועוד אנשים רבים לחלות במחלת הטיפוס ממנה נפטרו ההורים והאח הקטן. אמי נאלצה לחפור את הבור ולקבור במו ידיה את משפחתה היקרה. סבא רבא, דב ז"ל, העביר את שנות מלחמת עולם השנייה בעבודת פרך, בניית מסילות ברזל שהובילו את הרכבות עם היהודים למחנות ההשמדה. לאחר המלחמה הורי נפגשו התחתנו ואז אני ואחי נולדנו.

מילדותי זכורה לי הצפייה של הורי לעלות לארץ ישראל, הצפייה שלנו התגשמה בשנת 1964 כשעלינו סוף סוף לארץ, באונייה עד לנמל חיפה".

הקליטה של סבתי בארץ ישראל

"הגעתי עם משפחתי לקריית מלאכי כשהייתי בת 13. הקליטה בארץ הייתה קשה. משפחתנו הקטנה, אני אחי והוריי התפצלנו לארבעה מקומות שונים: אני הייתי בפנימיה בבני ברק לסאטמר, אחי בישיבה בירושלים. אמי טיפלה בתינוקות בבני ברק ואבי נשאר בקריית מלאכי. פעם בחודש המשפחה כולה נפגשה. הקושי הנוסף היה שלא הבנו את השפה.

לאחר מספר שנים התחתנתי וכעבור שנתיים גם אחי התחתן. אמי חזרה לקריית מלאכי ומשפחתה התאחדה.

בעלי ואני הקמנו משפחה לתפארת.

הזוית האישית

נגה: הקשר הרב דורי לימד אותי המון על הילדות שלה ועלייה לארץ ישראל הקליטה שלה בארץ. סבתי ואני נהנינו מאוד ולמדנו אחת על השנייה המון.