מאגר סיפורי מורשת

סבתא רבתא שלי, אסתר יוחנן לבית נחמיה, נולדה בשנת 1933 בכפר בשם פארור שבקוצ'ין, חבל ארץ בדרום מערב הודו שהיה בעבר נסיכות נפרדת עד שהגיעו הבריטים ואיחדו את הכל לתת היבשת ההודית.  בקוצ'ין שפה שונה ומנהגים שונים מאשר בשאר הקהיליות היהודיות בהודו.

ילדותה בקוצ'ין הייתה קשה כיוון שהיא חיה במשפחה ענייה, הייתה צריכה לעזור בפרנסת המשפחה. מדי בוקר היא הכינה מאכל שנקרא מני פוט'ו, מעין פתיתים מקמח תפוח אדמה וקמח מצות ברוטב קוקוס, והלכה לשוק כדי למכור את כל המנות. כל זה בשעות הבוקר המוקדמות כדי שתספיק להגיע גם לבית הספר בזמן.  במידה ולא הצליחה למכור את כל הסחורה, אמא שלה הייתה נותנת לה מכה עם סרגל ביד ואותו הדבר היה קורה אם היא הייתה מאחרת לבית הספר, רק ששם מי שהכה אותה עם הסרגל הייתה המורה.

כשהייתה בת תשע בלבד, נפטרה אמה והותירה אותה לטפל בתינוק בן יומו ובאחיה הצעיר כבן שש. לאחר חודשים בודדים חלה גם התינוק ונפטר. לאחר כשנה אביה נישא בשנית, אך היא עדיין עזרה בפרנסת הבית ובגידול אחיה הקטנים, נוספו לה שני אחים מנישואיו השניים של אביה.

כשהגיעה לגיל 17 שידכו בינה לבין סבא רבא שלי ז"ל. היו לה חיים יותר נוחים, נולדו לה שני ילדים וכאשר שמעו על הקמת מדינת ישראל הם מיד רצו לעלות ארצה. הגיע לקוצ'ין שליח מהסוכנות ששיכנע אותם לתת את כספם בתמורה לכך שתוסדר עלייתם לארץ ישראל, ואף טען שיקבלו חזרה את כספם כאשר יגיעו ארצה. אולם בן אדם זה רימה את כלל האוכלוסייה היהודית והם חיכו שנים רבות עד שהוסדרה עלייתם. בזמן זה חיו מתרומות ונדבות כיוון שלא נותר להם עוד הון.

בשנת 1954, לאחר מסע מפרך של הליכת מרחק עצום עד לרכבת שמובילה לטהרן ומטהרן במטוס, נחתו בישראל. בישראל הוסעו ל"שער העלייה" בחיפה וקיבלו מזרנים מקש ומעט דברים להשרדות בסיסית.

אחרי תקופה קצרה בשער העליה היא עברה למושב נבטים. היא וסבא רבא שלי ז"ל, חיו ועבדו  בחקלאות והפרחת הנגב במשך שנתיים. בזמן הזה נולד סבא שלי. מזג האוויר בנגב לא התאים לסבתו של סבי – שעלתה עם המשפחה ארצה, לפיכך העתיקו את מגוריהם למושב תעוז.

במושב תעוז הם שגשגו, היה להם לול תרנגולות וכמה דונמים של ירקות שאותם מכרו בשווקים שונים. למרות ההצלחה הכלכלית תנאי המחייה היו קשים – הבית  היה ללא ריצפה, עבדו בעבודה פיזית מאומצת מהבוקר עד שעה מאוחרת בלילה והשירותים היו בביתן מחוץ לבית. בשל סכסוך שכנים נאלצו לעבור מהמושב לעיר אשדוד שם סבתא אסתר מתגוררת עד היום.

הזוית האישית

אריאל: הסיפור של סבתא אסתר תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בביה"ס.