מאגר סיפורי מורשת

אני אמה מלניקוב בת שישים וחמש, מתגוררת במגדל העמק עם בעלי מיכאל.

עליתי לארץ בשנת 1990 מעיר מולדתי, נז'ני-נובגורוד שברוסיה. הגעתי לארץ יחד עם אבי זאב ואמי אנה, אחי מיכאל עם משפחתו ושני בני אלכסנדר ואריק. הורי נולדו גם הם בניז'ני-נובגורוד. אבי נלחם במלחמת העולם השניה, במהלך הלחימה הוא נפצע ברגלו מרסיס. לאחר המלחמה הוא עבד בתור היסטוריון במוזאון. אמי עבדה כרופאה במד"א ולאחר מכן כרופאה מנתחת. בגיל שמונה עשרה, התחלתי ללמוד באוניברסיטה במגמה לספרות, אבל פרשתי מלימודי בגלל שהתחתנתי ונכנסתי להריון. לאחר מכן התחלתי לעבוד במעבדה כימית כלבורנטית.

העלייה לארץ

בשנת 1990 המצב ברוסיה היה מאוד קשה. היו הרבה חוקים שהקשו על החיים, וגם היה חשש להתפרצות של מהומות נגד יהודים. לכן החלטנו לעלות לארץ. על פי החוק היה מותר לקחת כמות מאוד קטנה של דברי ערך. למשפחה שלי היו הרבה תכשיטים בגלל שקרוב משפחה שלנו היה בעל חנות תכשיטים. נאלצנו למכור את רוב התכשיטים, וחלקם הצלחנו להביא לארץ באופן בלתי חוקי. בעלי חתך מסגרת של אופניים, והחביא בתוכם תכשיטים יקרי ערך. שאר הדברים שלנו כמו הרכב שהיה בבעלותנו, נאלצנו למכור תמורת מחיר נמוך מאוד. במהלך בדיקה במעבר גבול, אחד העובדים אהב את הכריות שלקחתי איתי (כריות מקושטות עם תחרה, שקיבלתי במתנה לחתונה שלי), ולקח אותן לעצמו. לא יכולתי להתנגד, כי אז יכלו לעצור אותנו. האנשים שעובדים במעבר הגבול, יכלו לקחת כל דבר שמצא חן בעיניהם, ולא ניתן היה לעשות שום דבר נגד זה. אחד מהחוקים הלא הגיוניים היו שכל מי שעוזב את רוסיה, חייב לקבל אישור חתום מההורים שלו. בעלי ואבא שלו, היו ביחסים מאוד לא טובים, ולכן בעלי לא קיבל אישור לטוס ביחד איתנו לארץ. עלינו על המטוס, ולאחר כמה שעות נחתנו בארץ. הגעתי עם ילדיי לארץ, ושכרנו יחד עם ההורים שלי דירה קטנה בקרית טבעון. לאחר חודש בעלי הגיע לארץ כתייר, והיה אמור לחזור לרוסיה, אך הוא נשאר איתנו (מה שמבחינת רוסיה נחשב כעבירה על החוק). לכן, בעלי לא יכול לבקר ברוסיה, ואף לא נסע להלוויה של אבא שלו, כי יכלו לעצור ולכלוא אותו. לאחר מותו של אבא של בעלי, כל הירושה הייתה אמורה לעבור לבעלי, אבל בגלל שהוא לא יכול לחזור לרוסיה, הירושה שלו, עברה לקרוב משפחה אחר. מבחינתי זה לא באמת חשוב, כמו זה שהמשפחה שלי מאוחדת בארץ.

החיים שלי היום

היום אחרי שיצאתי לפנסיה, לצערי הרב, בריאותי אינה מאפשרת לי להיות יותר מידי פעילה, ולכן את מרבית הזמן שלי אני מבלה בביתי. ניקיון וסדר של הבית מאוד חשובים לי, ולכן לפחות פעם בשבוע, אני דואגת לנקות אבק מרהיטים, ולהפעיל שואב אבק. אני מכינה הרבה אוכל(בעיקר עבור סבא), אורז, פתיתים, קוסקוס, דגים, ודייסות.  עבור הנכדה שלי שמאובחנת עם צליאק, אני מכינה מאכלים מיוחדים מרקים, עוף, תפוחי אדמה אפויים.

כל כמה ימים אני ובעלי יוצאים לקניות, שזו הפעילות העיקרית שלי מחוץ לבית. אחד התחביבים האהובים עלי הוא קריאת ספרים ברוסית. יש לנו הרבה ספרים בבית, ומידי פעם אח שלי מוריד לי ספרים חדשים, לספר האלקטרוני שלי. אני גם אוהבת לגלוש בפייסבוק מהפלאפון שלי, ולצפות בסרטונים על חיות. והדבר שאני הכי אוהבת לעשות הוא לארח את המשפחה שלי.

הנכדים שלי

התברכתי מאוד, כי יש לי חמישה נכדים מדהימים. לבני הבכור אלכסנדר יש שלושה ילדים – אריאל האח הבכור בן ה-שש עשרה בכיתה י'. הוא אוהב לרכב על אופניים עם חברים, ולשחק במחשב. נועם האמצעי בן השלוש עשרה בכיתה ז' אוהב לרכב על סקטבורד, עם חברים בפארק, ומבלה הרבה שעות במשחקי מחשב. עדי האחות הקטנה בת השמונה, בכיתה ד' אוהבת לשחק בברביות, לצייר, לרקוד וגם לשיר. אלכסנדר עם משפחתו גרים בקיבוץ טללים שבדרום, ולכן לא יוצא לי להיפגש איתם יותר מידי. לבן השני שלי לאוניד יש שתי בנות – שלי הבכורה בת ארבע עשרה, בכיתה ח' אוהבת להיסגר בחדר שלה, לגלוש בטיק טוק ובאינסטגרם. ועדן הקטנה בת עשר בכיתה ה' אוהבת להיפגש עם חברים, להיות בפלאפון, לציר, ולנגן בגיטרה. בני לאוניד גר עם משפחתו בתמרת ואני פוגשת אותם לעיתים קרובות. הנכדות שלי מבקרות אותי כמעט כל סוף שבוע, ובחופשים. ובנוסף, הרבה פעמים אני מסיעה את עדן לחוג גיטרה בגבעת אלה.

הזווית האישית

עדן: היה כיף לגלות דברים חדשים על סבתא, דברים שלא הייתי שואלת סתם ככה, נהנתי לשמוע חוויות של סבתא ואני מקווה שהיא נהנתה באותה המידה.

סבתא אמה: נהניתי לספר ולשתף, וכמובן שתמיד כיף לדבר עם הנכדים שלי.