מאגר סיפורי מורשת

סבתא שושנה היקרה שלי נולדה בשיראז שבאיראן בשנת 1949, לסבתא יש 5 אחים. משפחתה התגוררה בבית קרקע וביחד איתם גרו עוד 3 דודים.

ילדותה של סבתא באירן היתה בזמן שליהודים היה טוב, המלך (השאה) התנהג יפה ובכבוד אל היהודים וחייהם היו טובים.

סבתא למדה בבית ספר יהודי, אך המורות היו מוסלמיות. מסיפוריה של סבתא החינוך היה נוקשה, המורות השתמשו באלימות פיזית כלפי התלמידים.

סיפר העליה של סבתא מתחיל בגיל 14, בשנת 1963, ההורים שלה פחדו שיגייסו את האחים הגדולים לצבא האירני ולכן המשפחה ארזה מעט חפצים ועברה להתגורר בטהרן למשך כחודש, עד שעלו על הטיסה לארץ ישראל.

המשפחה הגיעה לאשקלון וההתאקלמות בארץ היתה קשה מאוד. מבית פרטי באירן הם עברו להתגורר בדירה קטנה בקומות. כל האיזור היה עדיין בבניה, הכל מסביב היה חול דבר שהקשה את החיים בבית.

למרות שסבתא למדה בבית ספר יהודי היא ידעה רק מעט עברית וקשיי השפה היו גדולים.

בבית בישלו על פתיליה, כיבסו את הבגדים ביד ולא היו מקררים.

סבתא יצאה לעזור בפרנסת המשפחה והיא עבדה בבית אריזה של פירות הדר בצומת סילבר.

בגיל 20 סבתא שושנה הכירה את סבא משה ז"ל, לאחר החתונה הם עברו להתגורר במושב זרחיה,  סבתא עבדה מאד קשה בחקלאות ביחד עם סבא, הם היו קמים מאד מוקדם בבוקר ויוצאים לשטח. סבתא היתה חוזרת כדי לשלוח את הבנות לגנים ולבית הספר, וחוזרת לעבוד עד שהיו הבנות חוזרות.

במשק גידלו אפרסקים מלפפונים, עגבניות, קישואים, ובחממה גידלו פרחים שדרשו שעות עבודה רבות  במיון, ובאריזה, סבתא מספרת שהילדים היו איתם בבית האריזה בזמן שהם עבדו.

סבא וסבתא עבדו קשה מאד בצעירותם על מנת לקנות משק, לדאוג לחינוך הבנות, ולדאוג שלא יחסר כלום בבית.

בין סבא משה לסבתא מלכה היתה אהבה גדולה וכבוד. סבא משה נפטר בגיל 54 מהתקף לב  וסבתא שושנה שהיתה בת 50 מנסה להתמודד עם חסרונו.

מסבתא היקרה אני לומדת תכונות רבות, התכונה הבולטת היא חריצות, מאז ומתמיד סבתא קמה מוקדם כדי לעבוד בחקלאות, עד היום סבתא קמה מוקדם ומבצעת את המטלות שלה בזריזות ובחריצות.

הזוית האישית

תהל: היה לי מאוד כיף לחקור ולגלות על סבתא שושנה. אני מאחלת לסבתי אריכות ימים ושתמשיך להיות שמחה תמיד.