מאגר סיפורי מורשת

שמי דניאל, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי אני מעלה סיפור תעוד על סבתי, רינה גואטה, אל מאגר המורשת של התכנית.

תקופת הילדות של סבתא הייתה תקופה מאוד טובה ושמחה עד המאורעות שגרמו להם לברוח מלוב. סבתא למדה בבית ספר איטלקי נוצרי, לא היו הרבה יהודים בסביבתה ואת שעות הפנאי הייתה מעבירה עם החברות האיטלקיות הנוצריות וכך היא נחשפה רבות למנהגים שלהם ולמאכלים שלהם. בבית הוריה היו הרבה עובדים בתפקידים שונים, למשל, היה מישהו שהתפקיד שלו היה לקחת אותה לסרט בקולנוע כל יום ראשון והייתה מישהי שהייתה מנקה להם את הבית ומישהו שהתפקיד שלו לקחת אותה לטיולים עם החברות. הם גרו מול הים והיה להם גם בית קיץ על חוף הים והיו מבלים הרבה בים.

בבית הספר למדו בשפה האיטלקית, לא הכירו את היהדות בבית הספר אבל היא הכירה את היהדות מבית הוריה. הם למדו מקצועות רגילים כמו בכל בית ספר: היסטוריה, גיאוגרפיה, מתמטיקה וגם שעתיים בשבוע למדו ערבית וכו' .

בתקופה שאחרי מלחמת ששת הימים, גברה ההסתה והשנאה כלפי היהודים בלוב שחיו בשלווה קודם, והמשפחה של סבתא סבלה מפרעות ואנטישמיות. לאבא של סבתא היו חנויות של רהיטים והערבים שרפו להם את החנויות, גנבו להם את הבית ואת הרכב המסחרי "פולסווגן" שהיה חדש. עוד בתקופה שמוקדמת לבריחתם מלוב, אבא של סבתא קנה מקרר חדש של ווסטינהאוז עם מנעול במקפיא ואימא של סבתא לא הבינה ושאלה אותו: "למה יש מנעול במקפיא? מי עושה דבר כזה?" והתשובה שלו הייתה: "היום שלנו עוד יגיע". ואכן, באמת זה מה שקרה, וכשגנבו להם את הבית ובילגנו להם אותו, המקרר היה זרוק הפוך על הרצפה, הזהב, הכסף והתכשיטים שהם שמרו נעולים במקפיא לא נגנבו.

לאחר תקופה של הפרעות הללו הם שכנו במחנה (כי שרפו להם גם את הבית). הצלב האדום היה מגיע ובודק אותם ובנוסף זאת היתה תקופה של חילופי שלטון בין המלך הידריס לבין שליט לוב מועמר קדאפי. בזמן שהיו במחנה קיבלו הצעה להישאר בלוב ושיגנו עליהם והם לא יפגעו עוד, אך אבא של סבתא חשש ולא הסכים עוד להישאר. לבסוף, לאחר שלושה חודשים במחנה, נתנו להם אישור לשוט לאיטליה אך כל פעם רק שלושה מהמשפחה. וכך סבתא, אחיה הצעיר וגיסתה שטו באונייה מלוב לנאפולי איטליה, הם נשארו שם כמה חודשים עד שההורים שלהם הגיעו וגם שאר האחים, בנאפולי הם נשארו יחדיו בסך הכל שנה ולאחר מכן נסעו לרומא, משם עלו לארץ ישראל בשנת 1968.

כשהגיעו לארץ הסוכנות היהודית לקחו אותם לגני תקווה, נתנו להם שיכון, מיטות, הכניסו להם את המזוודות שלהם וזהו, לא נתנו להם שום דבר מעבר. הקליטה לא היתה קלה ולאימא של סבתא היה ממש קשה עם התרבות השונה, היא ביקשה מהסוכנות היהודית שיעבירו אותם ליד הים כי הוא היה לה ממש חסר ולכן העבירו אותם לנתניה. לאחר ההתאקלמות, אבא של סבתא פתח נגריה בנתניה באיזור התעשיה.

סבתא הגיעה לארץ בגיל 14. היא לא הבינה עברית ולא עבדה בגיל זה, אך בהמשך היא למדה את השפה והתחילה לעבוד בבית אריזה ולאחר מכן החלה לעבוד כאופר בבית משפחה בעיר. שנים לאחר מכן, סבתא הכירה את סבא. הסיפור על ההיכרות שלהם הוא שסבתא התגוררה באיזור מגוריהם של ההורים של סבא, ערב אחד היא ישבה מחוץ לבית ואימא של סבא ראתה אותה, ניגשה אליה והציעה לה להכיר את הבן שלה – סבא שלי, באותו הזמן לסבתא היה בן זוג אך היא נפרדה ממנו ואז נפגשה עם סבא. תוך מספר חודשים הם התחתנו.

מתכון מסורתי מבית סבתי:

מתכון משפחתי לצ'יר'צי (סלט דלעת)

 רכיבים:                          

1.דלעת

2.לימון

3.שום כתוש

4.מלח

5.כמון

6.פפריקה

7.שמן

8.קימל טחון

הוראות הכנה

מרתיחים את הדלעת, לאחר שהיא מתרככת, מרסקים אותה, סוחטים לימון על הדלעת ומוסיפים: שום כתוש, מלח, כמון, פפריקה, שמן וקימל טחון. מערבבים הכל ושמים בכלי במקרר. מומלץ לאכול עם לחם.

הזוית האישית

דניאל: בכתיבת הסיפור נהניתי מזמן האיכות עם סבתא.