מאגר סיפורי מורשת

סבתא עישה, נולדה במרוקו בשנת 1934 בכפר שנקרא אייטגנט, קרוב למרקש, להוריה חנינה וחביב אלפסי.

עד גיל  10  גדלה סבתא, בכפר, יחד עם הוריה ואחיותיה. בכפר לא היה בית ספר, לכן סבתא עישה לא למדה.

בכפר היו כ-200 משפחות. כל המשפחות היהודיות עלו לארץ.

בגיל 10 עברה סבתא לעיר קזבלנקה, לגור אצל הדוד והתחילה לעבוד בעיר בניקיון ולטפל בילדים.

סבתא התחתנה בקזבלנקה בגיל 18, שם הכירה את סבא מיכאל ז"ל. הוא היה בן 20, הכירה ביניהם חברה של סבתא. התברר שהם בעצם קרובי משפחה, הסבים היו אחים. אחרי החתונה עברו סבא וסבתא למקנס ושם גרו במשך חודשיים. לפני חג הפסח חזרו לגור בכפר אייטגנט ליד ההורים.

לאחר חג הפסח הגיעה משלחת של ציונים מארץ ישראל ורשמה אותם לעלייה לארץ. בשנת 1955 נרשמו ועלו לאוניה בקזבלנקה ןהפליגו עד צרפת. בצרפת נאלצו לרדת מהאוניה כי סבתא הייתה בהריון מתקדם. הם נשארו בצרפת במשך ארבעה חודשים, שם נולד דוד משה, בנם הבכור. לאחר הלידה וכשסבתא קצת התאוששה מהלידה עלו ההורים לארץ ישראל.

סבתא הגיעה לארץ בגיל 20. הם התיישבו בנתיבות. תחילה שיכנו אותם בצריפים ולא היה מים וחשמל. לאחר שנתיים, נולדה ביתם מיכל. הם התגוררו בצריף עד שנת 1959. אחרי שנה בערך התחילו לבנות בתים וסבתא יחד עם משפחתה עברה לגור בהם. בדירה צמודה אליהם גרו סבתא חנינה וסבא חביב (ההוריםשל סבתא עישה). יחד עם סבא מיכאל וסבתא עישה גר סבא משה. הדירות היו קטנות וצפופות מאוד וכאשר המשפחה התרחבה חברת עמיגור הגדילה לסבא וסבתא את הבית ובנו להם חדרים נוספים.

בשנת 1962 נולדה מלכה, בשנת1965 נולד יורם (אבא שלי), בשנת 1967 נולדה שרה, ובשנת 1968 נולדה דבורה בת הזקונים.

סבתא עישה גרה בבית הזה עד שנפטרה בשנת 2015.

בגיל 45 סבתא התאלמנה, סבא מיכאל נפטר ממחלה והשאיר אחריו את סבתא עם שישה ילדים. רק דודה מיכל הייתה נשואה ועוד חמישה ילדים רווקים.

לאחר מותו של סבא כל המשפחה חזרה בתשובה והתחזקו מאוד מבחינה דתית. סבתא נשארה אלמנה ולא נישאה בשנית. עם השנים ועם הקשיים היא חיתנה את ילדיה. מיכל ועזריאל היו נשואים וכיום יש להם שלושה עשר ילדים, דוד משה ז"ל חזר בתשובה והתחתן עם יפה ונולדו להם חמישה ילדים. דודה מלכה התחתנה עם אמנון ז"ל ויש להם ילד אחד – פנחס שמן. דודה דבורה התחתנה עם יוסי ונולדו להם אחד עשר ילדים, דודה שרה התחתנה עם יעקב ונולדו להם 9 ילדים, ואבא יורם התחתן עם אמא רונה ונולדו להם ארבעה ילדים – אני הכי קטנה.

המאכלים שסבתא נהגה להכין הם מאכלים מאוד טעימים הנהוגים בעדה המרוקאית כמו: דגים מבושלים, סלט מבושל, מטבוחה, היא אפתה לחם בית, פרנה, מאוד טעים.

פעם היה נהוג לאפות את הלחם בטבון שנמצא בחצר הבית, הטבון היה מזכיר בית בצורה של איגלו. בכל רחוב היו כשני טבונים שהיו משמשים את כל הרחוב, הנשים היו מגיעות כל אחת בתורה לאפות את הלחם, בסיום האפייה כל הנשים היו מביאות את סיר החמין לטבון וביום שבת הייתה מתבצעת נהירה למשוך את החמין, כל אחת על פי סימון ששמה לסיר.

המשפחה שלי נוהגת ללכת לבית של סבתא עישה בחגים מרכזיים כמו ראש השנה, שבועות ופסח. את החגים האלו אנו חוגגים עם דודה מלכה ובני משפחותינו יחד.

הזוית האישית

אני מאוד נהניתי לגלות דברים חדשים על סבתא שלי שלא הספקתי לגלות כשהייתי קטנה יותר והיא הייתה בחיים.