מאגר סיפורי מורשת

שמי ניצה וינשטיין נולדתי ב1950 בהולנד.

הגעתי לארץ  בשנת 1964 כשהייתי בת חמש עשרה, יחד עם אבא ואמא שלי ואחיותיי.

ב1964 ההורים החליטו שעולים לארץ ישראל, עלינו על רכבת לילה בהולנד בעיר באמסטרדם, ונסענו בה עד עד מרסיי שבצרפת. ישנו בלילה ברכבת והיינו לילה אחד במרסיי. לאחר מכן עלינו על האוניה "הרצל".

תיאודור הרצל הייתה אוניית הנוסעים השלישית של חברת השיט הלאומית הישראלית צים ועד בניית האנייה שלום הייתה אוניית הדגל של החברה. האונייה נקראה על שמה של אוניית המעפילים "תיאודור הרצל", ועל שם חוזה המדינה תיאודור הרצל. בניית האנייה מומנה מכספי הסדר השילומים ונעשתה ב-1957 במספנות דויטשה וורפט (Deutsche Werft) בהמבורג.  היו בה 57 תאים של מחלקה ראשונה ו-4 סוויטות מפוארות, 5 אולמות ציבוריים, בית כנסת, גן ילדים, קולנוע ובריכת שחיה. בהפלגתה הראשונה הפליגה מהמבורג ללונדון, משם לחיפה. בהגיעה ללונדון עגנה ב"ווסט אינדיה דוקס" ונערכה עליה קבלת הפנים הרשמית של מדינת ישראל ליום העצמאות התשיעי. תיאודור הרצל הייתה האונייה הראשונה שהגיעה לסן פרנסיסקו עם דגל ישראל.

אני זוכרת שהאוניה היתה מאוד מאוד יפה,  שהינו שבוע. היתה בריכה והכול היה כמו חופשה אמיתית. בתום ההפלגה הגענו לנמל חיפה, והכול היה לי מאוד מאוד משונה, ולא ידעתי עברית. באתי מהולנד וישראל נראתה לי ארץ מאוד ענייה. היה לי מאוד קשה, והיו הרבה הרים וסלעים, וחלקים רבים מהארץ שהם הרריים, לעומת הולנד שאין בה הרים והכול שטוח ומלא מים, נהרות גדולים ויפים זורמים לאורכה.

והגענו בשנת 1964 באמצע הקיץ, והיה לי כל כך חם, מזג אויר שלא הייתי רגילה אליו. נסענו מחיפה ישר לקיבוץ שההורים שלי סידרו לנו: קיבוץ כפר החורש. כפר החורש הוא קיבוץ השוכן על הר בשולי עמק יזרעאל, ממערב לעיר נצרת, בתחום השיפוט של המועצה האזורית עמק יזרעאל. ויקיפדיה. הקיבוץ ממוקם על הר על יד נצרת, וכל כך פחדתי שהחזקתי את אמא שלי, כי עלינו על הר, ופחדתי ליפול.

כשהגעתי לארץ לא היה לי קל כי ידעתי רק הולנדית, ולא ידעתי עברית. אחרי זמן מה הלכתי ללמוד באולפן וגם זה היה לי קשה, כי רק אני הייתי מאירופה, מהולנד, אבל לבסוף התרגלתי, ומאז אני גרה בקיבוץ ואני אוהבת את הקיבוץ. אני סבתא של עלמא ונהניתי לספר לה את סיפורי.

הזווית האישית

עלמא: היה לי מאוד כיף ומעניין לשמוע את הסיפורים של סבתא, על עלייתה ארצה וההתאקלמות בקיבוץ.