מאגר סיפורי מורשת

פגשתי את סבתא חנה ביום שבת, 8.4.23, חול המועד פסח. סבתא הייתה במצב רוח טוב, וסיפרה שמאוד נהנתה כשחגגנו כל המשפחה יחד את ערב ליל הסדר, היא נהנתה לשיר ולקרוא את ההגדה עם כל הנכדים.

ילדות במרוקו

סבתא שלי, נולדה במרוקו בעיר "מקנס" בתאריך 16.2.56 בשם אנט למשפחת אסייג. לסבתא היו שני הורים ויש לה עוד שמונה אחים (ארבעה בנים וארבע בנות). היא גדלה במרוקו ולמדה בכיתה א' בבית ספר אזורי בעיר שגרה.

סבתא סיפרה ששני הוריה ותשעת הילדים גרו ביחד בבית גדול, עם הרבה חדרים, אבל הוא היה מאוד פשוט וישן. המצב הכלכלי של המשפחה היה לא טוב. אבא של סבתא עבד כסנדלר, ואמא של סבתא נשארה בבית לגדל את הילדים. סבתא תיארה שהם גרו בשכונה עם ערבים בשכנות טובה, אבל עדין הרגישו זרים. תחושת הזרות והחלום לחיות במדינה של יהודים, ולהיות ציונים גרמו להורים של סבתא לרצות לגור בישראל.

כאשר סבתא שלי הייתה בת שמונה, אחותה הגדולה סימונה הייתה נערה בת חמש עשרה, והיה לה חבר שאהבה מאוד בשם ג'קי. באותה התקופה לא היה נהוג שבן ובת יבלו יחד, ולכן אבא של סבתא לא הרשה להם להיפגש. סימונה וג'קי לא הסכימו לוותר אחד על השני ורצו להמשיך להיות בקשר. לכן הם החליטו שהם בורחים, ועולים לארץ ישראל במסגרת עלית הנוער. עלית הנוער היא קבוצה של נוער שעולה לארץ בלי הוריהם, והסוכנות היהודית דואגת להם לקליטה בארץ, ללימודים ועבודה. כאשר סימונה וג'קי עלו לארץ לבדם, זה דרבן את ההורים של סבתא, לעלות גם ולחיות עם המשפחה ביחד. ההורים של סבתא נרשמו ברשימות ההמתנה לעליה לארץ, ארזו את חפציהם וחיכו לתורם.

העלייה לארץ

בשנת 1963 סבתא וכל המשפחה עלו ממרוקו לארץ ישראל. העלייה הייתה באמצעות אוניה ששטה ממרוקו לצרפת במשך יומיים. סבתא מספרת שזו הייתה אוניה גדולה, ששם הם אכלו וישנו. בצרפת חיכה להם מטוס שהטיס אותם לארץ ישראל. באותה התקופה לא היו עגלות לתינוקות, ולכן לאורך כל העלייה האחים הגדולים של סבתא, הרימו על הידיים את אחיה הקטנים, תאומים בני שנה וטיפלו בהם.

כשסבתא ומשפחתה הגיעו לארץ, הם קיבלו דירה מהסוכנות היהודית, דירה קטנה של שלושה חדרים בעיר עכו ושם הם גרו ביחד עם כל המשפחה. סבתא סיפרה שכל המשפחה התרגשה לעלות לארץ, וגם סבתא שמחה מאוד. היא תיארה שקיבלו אותם יפה והשכנים דאגו ועזרו להם.

סבתא למדה בבית ספר בעכו בכיתה ב', ושם גם למדה את השפה העברית. אבא שלה המשיך גם בארץ לעבוד כסנדלר בחנות קטנה בעכו, ואמא שלה הייתה עקרת בית.

סבתא מתארת כי מצבם הכלכלי היה קשה. אמא שלה הייתה תופרת להם את הבגדים, לא הייתה להם טלוויזיה וגם את המשחקים הם לא היו קונים, אלא ממציאים בעצמם (חמש אבנים, קלאס ועוד). למרות כל זאת, הם היו מאושרים ושמחים בחלקם. כל האחים למדו בבית הספר עד כיתה יב' ושירתו בצבא.

טיול שורשים במרוקו

לפני כעשר שנים סבתא וכל אחיה טסו לטיול שורשים במרוקו, למשך שבוע. הם חזרו וביקרו בכל המקומות המשמעותיים בילדותם ואפילו נכנסו לבית שבו גרו.

כיום לסבתא שלי קוראים חנה (השם הישראלי שלה בארץ) והיא גרה בנהריה. שני ההורים שלה נפטרו אך היא וכל אחיה בקשר מאוד קרוב וחזק. סבתא מספרת שהיא לא מתגעגעת למרוקו, שהיא אוהבת את החיים בארץ, אבל עדין זוכרת את השפה המרוקאית, ואוהבת את המאכלים והמנהגים שגדלה עליהם.

הזווית האישית

החוויה של סבתא: היה לי מסקרן, שמחתי לשתף בסיפור האישי על העלייה לארץ ישראל. החוויה הייתה מאוד משמעותית עבורי.

החוויה של אליה:  היה לי ממש כייף לעבוד עם סבתא, ולהכיר את הסיפור האישי שלה ושל בני משפחתה, בעלייה לארץ ישראל. היה מהנה, מסקרן ולמדתי להכיר את עברה של סבתא.