מאגר סיפורי מורשת

סבי דוד דיקמן נולד בעיירה ברומניה בשם וטרה דורניי (vatra dornei).

הוריו של סבי נרשמו לעלייה לארץ ישראל בשנת 1956, שנה בה השלטון הרומני התחיל לאפשר ליהדות רומניה לעלות לארץ ישראל, אך המבקשים לעלייה לארץ לא תמיד קיבלו אישור במהירות. סבי ומשפחתו נאלצו לחכות במשך שמונה שנים כדי לקבל את האישור.

בתחילת שנת 1963 אביו של סבי קיבל אישור לעלייה לארץ. בתאריך 17.11 סבי ומשפחתו עלו לארץ. סבי עלה יחד עם הוריו ושתי סבותיו (רוזה והניה). סבי היה בן 15 כאשר החל את מסעו לעלייה לארץ ישראל. העלייה הייתה פרק משמעותי מאוד בחיי סבי מאחר וסבי בדיוק סיים את בית הספר העממי, (כיתות א'-ח') שממנו סבי היה אמור לעבור ללמוד בתיכון. סבי ומשפחתו לא יכלו לקחת את כל רכושם איתם, לכל אדם היה מותר לקחת מזוודה אחת בלבד. במזוודה הם יכלו לקחת כל אחד ציוד כולל של 70 קילו. אסור היה לקחת תמונות או תעודות. בני משפחתו של סבי לקחו תמונות מעטות בסתר והגניבו אותן.

תיאור מסע העלייה של סבי

מסע העלייה ארך שלושה חודשים. כאשר הודיעו לסבי שהוא עומד לעלות למדינת ישראל, הוא לא ציפה לדבר מיוחד. הוא ידע שהוא אמור להגיע לארץ שבה חיים רק יהודים וכל התושבים הם יהודים.

מעיר הולדתו, הוא ומשפחתו נסעו לבוקרשט (עיר הבירה) ברכבת. משם הם טסו לווינה שבאוסטריה, הם שהו שבועיים בווינה. זאת הייתה הפעם הראשונה של סבי על מטוס. הוא התרגש והתלהב מכך, להיות פעם ראשונה באוויר, לראות את העננים. מוינה הם נסעו ברכבת לנאפולי באיטליה.

בנאפולי, סבי מכר סיגריות שהוא הביא מרומניה ואת הכסף שהרוויח ניצל לקניית מוצרים בסיסיים למשפחה. בעבר באיטליה היה אסור למכור סיגריות. באחת הפעמים סבי נתפס מוכר סיגריות ונשלח לתחנת המשטרה. סבי סיפר לשוטרים שעם הכסף ממכירת הסיגריות הוא קנה בולים בכדי לשלוח מכתב לחברות מחוץ לארץ (סיפור זה לא היה אמיתי). סבי קיבל אזהרה מהשוטרים והלך לדרכו.

מנמל נאפולי סבי ומשפחתו הפליגו באוניה בשם "פגאסוס" לישראל לנמל חיפה. ההפלגה ארכה כשבוע.

ההגעה לארץ וההשתלבות החדשה- חיים במקום חדש

כאשר סבי ומשפחתו הגיעו לנמל חיפה הם נשלחו למעברת עולים בנהריה ושהו בה 35 חודשים.

המעברה הייתה על שפת הים והם שוכנו בצריף אסבסט. אחד מהזיכרונות של סבי היה כי בלילה הראשון שלהם במעברה הייתה סערה, ירד גשם והיו רעמים חזקים, הגלים היו גבוהים והגיעו ממש עד לשפת המעברה. סבי זוכר שכל משפחתו פחדה, הם הרגישו עצב ולחץ מהמצב הנתון. סבי זוכר שבבוקר שלאחר מכן הים רגוע ולא היה זכר לסערה.

לאחר שלושה חודשים המשפחה עברה למעברה בחולון בשכונת ג'סי כהן. אביו אברהם התחיל לעבוד כשבועיים אחרי שהגיעו לארץ כמנהל חשבונות ראשי ב"סולל בונה". את העבודה סידרו לו חברים מווטרה דורני (העיירה בה חיו לפני העלייה) שהגיעו לפניהם לארץ וידעו מה יכולותיו. כעבור כשנה החל לעבודה במשרד מבקר המדינה. אמו ברטי התחילה לעבוד במקווה ישראל כמה חודשים אחרי שהמשפחה עברה מנהריה לחולון בתור אחראית חדר אוכל.

הקשיים של סבי בתור עולה חדש

למרות היותו של סבי תלמיד מצטיין ברומניה, חוסר הידיעה של השפה וכן של מקצועות נלווים כמו תנך, תושב"ע, אנגלית, לשון וכו.. גרמו למצב של דכדוך וירידה במצב הלימודי שלו עד למצב שהפך לתלמיד עם ציונים נמוכים.

הוריו של סבי התייעצו עם חבריהם והחליטו לשלוח את סבי לפנימייה בבית ספר חקלאי "מקווה ישראל" שליד חולון. שם, במסגרת "עליית הנוער" (מוסד), למד סבי גם עברית וכן לימודים תיכוניים במשולב עם לימודי חקלאות. בסוף שנת הלימודים ב"מקווה ישראל" סבי כבר ידע את השפה העברית והצליח להשתלב חברתית ולימודית. הוא התקבל לביה"ס תיכון "קוגל" לכיתה ט'.

בשנת 1968 סבי התגייס לצבא לסיירת "אגוז". כעבור כחצי שנה סבי עבר לחיל החימוש שם שירת כחייל בצבא קבע עד לשחרורו בשנת 1992.  סבי לחם במספר מלחמות, הכיר את סבתי, הקים בארץ משפחה וכיום הוא סבא מעולה של ארבעה נכדים! (אני ביניהם).

כיום הוא פנסיונר. הוא וסבתי חיים יחד בחולון, אנו באים לבקר אותם בארוחות שישי. סבי הכיר את סבתי רחל בשנת 1973 במועדון ריקודים הנקרא "ברברים", עוד באותה שנה התארסו ובשנת 1974 התחתנו.

לסבי וסבתי יש שלוש בנות: הילה (אמי), האחות הבכורה, קרן ואור, בת הזקונים.

מימין: תעודת העלייה של סבא, משמאל: העיירה ברומניה בה גדל

הזוית האישית

תמר: כאשר שמעתי את סיפורו של סבי הבנתי כמה קשיים עבר גם כנער וגם כמבוגר, ולמדתי ממנו המון על עצמי גם.