מאגר סיפורי מורשת

שמי אייל ליפרמן, אני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי, יחד עם סבא שלי ראובן ליפרמן. יחד תיעדנו את סיפורו.

סבא ראובן מספר:

שלום אני ראובן ליפרמן, נולדתי באורוגוואי בעיר מונטווידאו בתאריך 06.07.1945, שנת הלידה שלי כאשר נגמרה מלחמת העולם השנייה.

השם המקורי שלי היה רנה, אבל בזמן העלייה שיניתי את השם לראובן, שהוא שם תנכי.

ההורים שלי היו אליאו וריבקה, אליאו נולד בפולין ורבקה נולדה באורוגוואי, ההורים עלו לארץ ישראל בעקבות אחותי שעלתה לארץ לפני ואבי הצליח לברוח מהמלחמה, כאשר משפחתו נספו מהשואה.

ילדותי הייתה נחמדה כילד ונער רגיל, שמתעסק בלימודים וספורט. למדתי במסגרת ממלכתית עד הבגרויות ובנוסף למדתי בבית ספר יהודי, שיחקתי בעיקר כדורסל וכדורעף וחברי היו יהודים וגם לא יהודים.

מגיל צעיר הרגשתי צורך לעלות לארץ, כי הרגשתי ציוני, אבל הייתה לי התנגדות מההורים שלי וכבן בכור לא יכולתי לאכזב אותם. לאחר שהקמתי משפחה הבן הבחור שלי רצה לעלות לארץ בעיקר בגלל ההשפעה שספג בתנועת הנוער ואז החלטתי לעלות לארץ עם כולם.

בתור עולה חדש, חיינו במרכז קליטה ברחובות, שם למדנו את השפה וחווינו את החוויות הראשונות כעולים בתוך החברה הישראלית. לאחר ההסתגלות הראשונה בארץ דאגתי לפרנס את משפחתי ולחפש מקום עבודה בתור מנהל חשבונות או בבנקאות כמו שעסקתי לפני העלייה. לאחר שעבדתי בכמה מקומות עבודה וכל הזמן בשיפור מעמדי, לאחר 25 שנות עבודה יצאתי לגמלאות.

בתור גמלאי (פנסיונר) התחלתי ליהנות מפרק חדש בחיים, יש לי זמן לתחביבים כגון ספורט כדורסל שבגיל 71 השתתפתי באליפות העולם למבוגרים בכדורסל באיטליה עם נבחרת אורוגוואי, עושה ספורט יום יומי ומשחק ביליארד עם חברים בשעות הצהריים, נהנה מהמשפחה עם תשעה נכדים, שגורמים לי שמחת חיים ובנוסף כתחביב אוהב מוזיקה, מנגן על אורגן, כי בילדותי למדתי לנגן בפסנתר שש שנים וגם למדתי תיפוף בתופים.

בסיכומו של דבר מבחינתי עלייתי לארץ הייתה מוצלחת, בעיקר כאשר אני רואה את ההצלחות של ילדי הן בעקמת משפחתם והן בתעסוקתם.

הזוית האישית

סבא ראובן והנכד אייל מאחלים אחד לשני, המון בריאות שנהיה מאוד מאושרים אחד אם השני ושנוכל לשחק כדורסל ביחד עוד הרבה שנים.