מאגר סיפורי מורשת

שמי סרגיי ליברטה, נולדתי בשנת 1948. אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, זהו סיפורי:

את אשתי אירה הכרתי במוסקבה, שם התגוררנו עם שני ילדינו – ניקה ומייקל. בסוף שנות ה-70 החלטנו לעלות לארץ. קרובי משפחה של אירה עלו לארץ בשנת 1978 ושלחו לנו מכתבים מעודדים. אירה ואני התחלנו את תהליך ההכנה לעלייה. אספנו כמעט את כל המסמכים וקיבלנו את האישורים הנדרשים, כולל הזמנה מקרובי משפחה בארץ, אך בשנת 1980 הצבא הרוסי נכנס לאפגניסטן ורוסיה סגרה את גבולותיה. חלום העלייה נדחה לזמן לא ידוע, אך תמיד רעיון העלייה היה בליבנו. בינתיים נולדה לנו עוד ילדה אלינה. המשכנו את חיינו ברוסיה. בשנת 1985 התחילה תקופה חדשה ברוסיה שקראו לה "פרסטרויקה" ושוב נפתחו הגבולות. התחלנו את כל התהליך מחדש.

בשנת 1989 הגענו לביקור משפחתי בארץ, כדי להכיר את המדינה ולבדוק אפשרויות עבודה. שנה לאחר מכן, בקיץ 1990, עלינו לארץ עם שלושת ילדינו: ניקה שהייתה אז בת 17, מייקל שהיה בן 15 ואלינה בת 9. כחודש אחריהם עלו לארץ גם ההורים של אשתי וקרובי משפחה נוספים. כולנו התגוררנו בירושלים, ליד קרובי משפחה של אירה שעלו בשנות ה-70. קרובי המשפחה עזרו לנו מאוד בתהליך ההתאקלמות. ניקה התחילה ללמוד באוניברסיטה, מייקל ואלינה – בבית ספר. ולי היה מזל והצלחתי למצוא עבודה מאוד מהר. אנשי מחשבים היו מאוד מבוקשים באותה תקופה. כחודש אחרי כן גם אשתי התחילה לעבוד בתחום המחשבים בסוכנות היהודית ועבדה שם יותר מ-25 שנה, עד שיצאה לפנסיה. התקדמתי בתחום המחשבים וכיום אני עובד בתפקיד בכיר בחברת ייעוץ  פרטית בתחום המחשוב.

הזוית האישית

סבא: אני שמח מאוד שהנכד שלי מתעניין בהיסטוריה המשפחתית. השתתפתי בשמחה במפגשים במסגרת התכנית ומאוד נהניתי. זו יוזמה מבורכת.

אוהד: מאוד נהניתי לעבוד ולהכיר יותר את סבא, היה מאוד כיף!