מאגר סיפורי מורשת

שמי עופרי חיים הכהן, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, המתקיימת בבית ספרי, יחד עם סבא שלי, נחום חיים הכהן. במסגרת המפגשים שלנו בתכנית, סבא סיפר לי על ילדותו בעיראק ועל הוריו ומשפחתו ויחד העלנו תיעוד של תמצית סיפוריו.

סבא נחום חיים הכהן מספר לעופרי

"קוראים לי נחום חיים הכהן, נולדתי בשנת 1945 בתאריך ה-6/6. נולדתי בעיראק בעיר מוסול. לאימא שלי קוראים חסינה ולאבא שלי קוראים עזיז. הורי נולדו בעיראק בעיר מוסול כמוני. עלינו לארץ בשנת 1951 כשהייתי בן חמש. סבא וסבתא שלי חוו את השואה בעיראק, עד היום האחיות הגדולות שלי מקבלות את הדמי שואה.

כשעלינו לארץ, לא הבאנו הרבה דברים, רק מה שיכלנו להביא. למשל לא הביאו רהיטים וכאלה, הבאנו רק בגדים וקצת שמיכות. בהתחלה כשעלינו לארץ גרנו בשער העלייה באוהלים, אחר כך עברנו לפרדס חנה גם שם גרנו באוהלים. אחרי פרדס חנה עברנו לעפולה וגרנו בצריפים. אימא שלי הייתה עקרת בית ואבא שלי עבד בחקלאות, בבניין, בכל מה שנתנו להם לעבוד הוא עבד. בצריפים היו ברזיות בחוץ, שירותים, ומקלחות משותפים לכל אנשי המעברה. בשנת 1960 אימא נסעה לחיפה לבקר את אחותה והיא קנתה לנו בית. זה היה בית משותף שגרו בו דיירים, היינו שלוש משפחות.

את ילדותי העברתי במעברה בעפולה. היינו משחקים מחבואים, כדורגל, תופסת, גולות, שלוש מקלות, חמש אבנים, מחניים וגוגואים. היו לי חברים מהבית ספר ומהמעברה. אני זוכר שני חברים: עזריאל ודניאל.

הייתי בתנועת הנוער העובד והלומד  והייתי גם בתנועת "מחנות עולים", אהבנו את הפעולות שם, עשינו כל מיני פעילויות ושיחקנו. בתחילת כיתה ח' עברנו לגור בחיפה ולאחר שסיימתי את לימודיי בכיתה ח' יצאתי לחניכות. זה גם מה שעיצב אותי להמשך מפני שגם עבדנו וגם למדנו, אני עבדתי במוסך.

אבא ואימא שלי תמיד חסכו לנכדים שלהם כמה שהם יכלו. זאת המסורת שקבלתי מהורי במתנה ואני ממשיך את המסורת הזאת. אחרי שההורים שלי נפטרו, מני (בני הבכור) לקח את השלט עם שם המשפחה, שהיה תלוי על דלת הבית של ההורים שלי , הוא שומר שלט זה למזכרת – זה עד היום אצלו. שלט זה הוא שלט מיוחד, בעיצוב מיוחד.  שלט זה הוכן על ידי חבר שלי מהעבודה במיוחד להורי ואני הבאתי להם אותו במתנה".

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בבי"ס אמירים בבנימינה גבעת עדה, בשנת תשפ"ב