מאגר סיפורי מורשת

סבא רבה שלי נולד ב17 לדצמבר בשנת 1936בבודפשט, שבהונגריה עם השם: יהודה אישטבן סיי-קיי.

בהונגריה, נהוג היה שליהודים יש שני שמות, אחד הונגרי, ואחד יהודי, שיעזור להם להשתלב בציבור בזמנים קשים.

בשנת 1944 כשסבי היה רק בן שמונה, הנאצים וצלב החץ השתלטו על הונגריה, ובשנה זו סבא שלי איבד כל מה שהיה לו.  יורי נרצח על ידי אחת מכנופיות צלב החץ בסביבות ה 9 באוקטובר, ואביו שנדור נפטר מצער כמה ימים אחרי. סבא שלי נשאר יתום ועני עם אימו בלבד.

כשהיה בן תשע עשרה, היו שמועות שמטוסים מהסוכנות היהודית, מעלים את נערי הונגריה היהודים לארץ בבטחה, דרך אוסטריה מאחורי הגבול. המכשול הגדול ביותר היה, שעל הגבול הזה שומרים חיילים אוסטרים, עשרים וארבע שעות ביממה, והם יורים בכל מי שרק מתקרב לגבול.

סבא שלי יצא למסע, הוא ידע שזה יכול להיות מסוכן, אבל המטוס יכול להוביל אותו לחיים הרבה יותר טובים בארץ, בלי הרדיפות של האנטישמים, ולחיים יותר טובים לילדים שלו. סבא שלי התחיל לדבר עם שכניו היהודים, וברר על דרכים להגיע לגבול ולעבור אותו. הוא שמע את אחד השכנים שלו, מדבר על אוסטריה ואת הוויכוח שלהם בנושא הילדים, ואיך הם יעבירו אותם לארץ, אם הם לא יכולים לעלות.

סבא שלי הציג את עצמו ושאל אם הם יודעים איך אפשר להגיע לגבול, והם סיפרו לו שבלילה השומרים לא ערניים, והם לא ישימו לב אם יעברו מהצד בשקט. כך שהם יוכלו לעבור בשדה, שם הם לא יוכלו לירות בהם (כי זה שטח הפקר). השכנים תמורת המידע הזה, אמרו כך: "תשיג כמה גברים אמינים שיוכלו לעזור לך, וכולכם תיקחו את הילדים שלי, ותעבירו אותם מעבר לגבול אתכם".

סבא שלי התרוצץ ברחבי העיר ומצא גברים. הוא בא לשכנים עם הגברים שמצא, והם בקשו שכל גבר ייקח שני ילדים על הכתפיים, לאורך המסע. הם אמרו להם שילכו לישון באסם, מאחורי הבית, ויצאו בבוקר למסע, רק שיזהרו מכנופיות השודדים שמסתובבות בעיר. הגיע הבוקר והם יצאו למסע, המסע היה ארוך ומפרך, לכל גבר היו שני ילדים ביד, שהתחילו לבכות, היום הפך ללילה, והחום הפך לקור, וכבר התחיל להיות קשה מאוד. הם עברו דרך שבילים, סמטאות ודרכים ארוכות, עד שהגיעו לשדה עם רדת החשכה, בדיוק כמו שהשכנים אמרו להם. היו צריכים להיות זהירים מאוד, כדי לא לעשות שום רעש, השטח שבו הם היו היה שטח הפקר אז החיילים לא יכלו לרוץ, ולרדוף אחריהם. אם הם היו מתקרבים עוד שני מטרים לשדה, הם היו בסכנת חיים ממשית. הם עברו בזהירות מעל הגדר, מכיוון שפחדו שהשומרים יתעוררו, הם עברו בזהירות מעל הגדר ורצו מהר משם. סבא רבה שלי עלה לארץ ב1956 והתחתן בשידוך לסבתא שלי קלרה, וב 1958 נולד בנם הבכור שמואל(סבא שלי) שנקרא על שם סבא שלו שנדור.

הזווית האישית

יהלי: אין לי עוד הרבה זמן עם סבא רבא שלי, בגלל זה היה לי מאוד חשוב לתעד את הסיפור, ולעשות אותו דווקא עליו. למשפחה שלי מאוד חשוב לדבר על העבר, ועל מה שהם עברו, כדי שלא נשכח וכמובן לא נסלח. הסיפור לימד אותי המון על סבא רבה שלי, ובמיוחד על כמה אומץ דבר כמו שהוא עשה דורש. גם סבא שלי מאוד שמח שביקשתי ממנו לעשות את העבודה, ולספר את סיפורו. אנחנו מאוד קרובים ולא יכולתי לבקש סבא טוב יותר.