מאגר סיפורי מורשת

את סיפורו של סבי שמעתי מאמי וסבתי, וכך הן סיפרו: סבי, אהרון פורת ז"ל, נולד בתאריך י"ד בטבת תשפ"ה (9.1.1925), לאביו וילהם-בנימין ולאמו אמה אסתר, בהמבורג שבגרמניה. אח לאדו, מרים ויוכבד ז"ל, השלישי באחים.

האב היה סוכן-נוסע שמכר מאזניים ואמו הייתה מורה לנגינה בפסנתר ולמדה מלאכת יד. כל המשפחה הייתה מוסיקלית מאד. סבי אהרון למד לנגן בכינור. סבי למד בבית הספר "תלמוד תורה" וסיים תשע שנות לימוד. ופעמיים בשבוע למד בישיבת "מקור חיים" תורה עם תרגום.

סבי אהרון השתתף בתנועת הנוער "ברית הנוער" שהייתה ארגון נוער ציוני-דתי.

אדו אחיו, עלה ארצה בשנת תרצ"ח (1938) והגיע ל"מקוה ישראל", בכך נוצר הבסיס למעבר כל המשפחה לארץ.

סבי היה בגרמניה כשהתרחש ליל הבדולח ב-ט"ז בחשון תרצ"ט-9.11.1938 וכך סיפר:

"כל יום רכבתי לבית הספר באופניים. באותו בוקר בדרך, פגשתי את מרים אחותי ורציתי לשאול אותה: למה את חוזרת? היא עשתה לי סימן ביד: "אל תתעכב, תמשיך ללכת". היא הגיעה הביתה כדי להזהיר את אבא שלא יצא מהבית. בית הספר שלנו גבל עם בית הכנסת הגדול של המבורג. ראינו שהייתה בו שרפה".

כשפרצה מלחמת העולם השניה (תרצ"ט-1939), שלחו קרובי משפחתם מצ'ילה כרטיסי נסיעה להורים ולאחותו הצעירה יוכבד, והם הצליחו לצאת מגרמניה לצ'ילה.

סבי אהרון ואחותו, עברו באותו זמן למחנה הכנה של עליית הנוער בבלנקנזה, ומשם יצא סבי אהרון דרך טריאסט באיטליה  והפליג באוניה "גלילאה".

סבי עלה ארצה בתאריך ח' בטבת ת"רצ"ט (20.12.1939), בהיותו בן 15 שנים בלבד.

סיפר סבי אהרון: "במוצאי שבת  נסעתי עם הרכבת למינכן. הצטרפתי לקבוצה. הדלקנו נרות חנוכה למרות שהיה אסור. באמצע דצמבר עליתי על אוניה "גלילאה" בטריאסט. בתאריך 20.12.1939 הגענו לחיפה בעליית ילדים".

שבועיים אחרי עלית סבי עלתה ארצה מרים אחותו וכך נחלצה כל המשפחה מגרמניה מבעוד מועד. ברוך השם.

הזוית האישית

שלהבת: אילו סבי היה חי הייתי אומרת לו: סבא, אחרי שעשיתי את עבודת השורשים ולמדתי עליך, אני מעריכה מאד את כל מה שעברת, ואני חושבת שהתמודדת בגבורה בכל התהליך של העלייה ארצה. ובזכותך ובזכות וסבתא אני קיימת וחיה בארץ ישראל.