מאגר סיפורי מורשת

‏סבא שלי, מאיר מרציאנו, נולד בשנת 1955 בדובדו שבמרוקו. סבא גדל במשפחה של שלושה ילדים באזור מגורים עם ערבים ומוסלמים שהיו מציקים ומאיימים על היהודים, לא נתנו להם לחיות בשקט. בנוסף הייתה גם דאגה שחלילה לא תהיה התבוללות.

לכן סבא רבא, יוסף מרציאנו, החליט לעלות לארץ ישראל, כחלומו של כל יהודי בעולם לעלות ארצה.

‏בשנת 1957 סבא רבא יוסף מרציאנו ז”ל, בא באישון לילה, לקח את אשתו (אמא של סבא מאיר) ושלושת ילדיהם ונסעו לסהרה. משם עלו על אונייה לספרד ואז לצרפת למקום שנקרא קודנרינס. קונדרינס היה כמו הנגאר ענק, לשם אספו את כל היהודים שהתכוננו לעלות לארץ ישראל. שם שהו כשלושה חודשים.

‏לסבא שלי, מאיר,  הייתה אחות נוספת, צעירה ממנו בשנתיים. אחותו חלתה בצרפת בזמן השהיה בהאנגר ושם דאגו להם לבגדים ולמזון מוקצב לכל המשפחה. ‏משם עלו באנייה לישראל ובדרך באנייה, התינוקת נפטרה ונקברה בחיפה. האנייה נכנסה לארץ עם דגל אדום בעקבות כך שיש גופה באנייה.

המשפחה הועברה לשיכון בישוב שלומי בצריפים. ‏סבא רבא עבד במסחר בשר, עם ערבים.

‏לאחר מספר שנים המשפחה החליטה לעבור לעכו ושם סבא רבא יוסף פתח קצביה. הם גרו שם כ- 10 שנים ואז עברו לבאר שבע. בזמן שהותם בעכו נוספו לסבא שלי שלושה אחים צעירים ממנו, וכאשר עברו לבאר שבע נולדה האחות השביעית ושמה בת שבע.

‏ההתאקלמות בארץ הייתה לא פשוטה אבל עברו אותה בגבורה ובהצלחה ומאז נולדו דורות נוספים למשפחת מרציאנו.

הזוית האישית

היה לי מאוד כיף לשמוע ולדעת עוד על סבי ועל ילדותו.