מאגר סיפורי מורשת

שמי לילאנה סגל, נולדתי בארגנטינה בשנת 1955, ועליתי לארץ בשנת 1974.

כיום אני חברת קיבוץ מגידו. נשואה לאליעזר שגם הוא משתתף בתוכנית "הקשר הרב דורי.

נולדתי בארגנטינה והחלטתי לעלות לארץ ישראל במהלך מלחמת יום הכיפורים. הידיעות על מה שקורה בארץ  הגיעו לארגנטינה. הייתי נערה כבת שבע עשרה ועד אז לא חוויתי אנטישמיות. יום אחד כשיצאתי  מהכיתה מישהו ירק עלי ואמר לי: "יהודייה מלוכלכת". הייתי המומה מזה. האירוע הזה בשילוב עם המלחמה בארץ, והעובדה שאחותי היתה כבר בארץ, גרם לי להבין שזה מה שאני צריכה לעשות. יום למחרת התייצבתי בסוכנות, והתחלתי להשתתף בכל מיני שיחות שקשורות בעלייה לארץ. רציתי לבוא ולהכיר את ישראל. הייתי כל הזמן בקשר עם אחותי , שהיתה כאן חצי שנה לפני, הכל התחיל לחלחל.

כשסיימתי את כתה יב' בארגנטינה הגעתי לישראל י לחצי שנה, ונשארתי שנתיים. אחרי שנה וחצי, התקבלתי למועמדות בקיבוץ. חיכית עוד קצת, ואחרי שנתיים נסעתי לארגנטינה, אך ורק כדי להודיע למשפחה שאני עולה לארץ. ההורים  לא יכלו לבוא להיפרד בשדה תעופה בגלל המצב בארגנטינה.

בקבוצה שהגיעה איתי מארגנטינה היו עשרים ושלושה חניכים. רובם נשארו בארץ. הגעתי בגיל שמונה עשרה, בלי חותמת של אבי שלא רצה שאני אעלה לארץ.  מעט לפני שנסעתי להורים, הכרתי את אליעזר שהיה חייל בודד במגידו. בתחילה  לא הכרנו, וכשהוא סיים פרק בצבא, הכרנו וזה רק חיזק את הרצון שלי לחזור ולהשתקע בארץ.

ב – 1.12.1974 כשמלאו לי תשע עשרה, עליתי לארץ ואחרי כמה ימים, הגעתי לאולפן בקרית שמונה, הייתי צריכה ללמוד שם עברית, במשך כחודשיים. הגענו נלהבים ושמחים וחבר שלי צילם את התמונה הזאת כמה שניות לפני שנכנסתי לאולפן.

רגע לפני הכניסה לאולפן לעברית, בקריית שמונה ברקע העיר קריית שמונה

בתקופת האולפן, הזמן היה זמן של הפגזות על איזור הצפון, ובסופו של דבר הצלחתי ללמוד שם רק שבועיים בגלל שישבנו במקלטים.

טנקים תקפו מלבנון, וחלק מהקומה השנייה של האולפן נהרסה.  אנחנו פחדנו מאוד. לא היינו רגילים לדברים כאלו. הוחלט שלא משאירים אותנו שם, ולאחר כמה ימים הגיעו אוטובוסים מהסוכנות, כדי להוציא אותנו מהבניין. לקחו את כולנו לתל אביב, ולאחר יומיים פיזרו אותנו לקיבוצים שונים. בתור בחורה צעירה שלא חוותה טנקים יורים מעל ראשה, ולא שהתה במקלט אף פעם, ההרגשה הייתה משונה ובלתי נשכחת.

עבדתי בחינוך שנים רבות. למדתי בבית ספר לאחיות ברמב"ם אך ויתרתי על המקצוע בנסיבות טרגיות. בהמשך למדתי להיות סייעת לרופא שיניים, וניהלתי את מרפאת השיניים בקיבוץ, במשך שתיים עשרה שנה. באחד מתפקידיי הייתי מזכירת הקיבוץ. וכן במהלך הזמן עסקתי בתכשיטי מגידו. למדתי תוכנות תעשייתיות במחשבים ,ועבדתי בלוגיסטיקה, בתוכנה תעשייתית.

גלגולו של חפץ – לימים כשהגעתי לקיבוץ מגידו  קיבלתי בין השאר מסחטת מיץ שעברה במשך ארבע דורות  במשפחה. בכל פעם שתינוק נולד האימהות נתנו את האוכל המרוסק  לתינוק, אחרי שהשתמשו במסחטה זו.  המסחטה מורכבת משני כלים: אחד לריסוק האוכל ואחד לסחיטת פירות. אני מאוד נהנית להשתמש בה ולהיזכר במשפחתי ואשמח מאוד שבעתיד היא תעבור לנכדתי עופרי.

הזווית האישית

עפרי: היה לי נעים מאוד לעבוד עם סבתא ליליאנה, כי למדתי עליה המון דברים שלא ידעתי. וכן שמחתי לשמועעל מה שהיא חוותה במהלך חייה. היה לי מאוד מעניין להכיר אותה טוב יותר, וללמוד על דברים שעברו מדור לדור במשפחה.