מאגר סיפורי מורשת

לפני קום המדינה דודותי ודודי נסעו לארץ ישראל, בזמן שהיינו עדיין בעירק. את דודתי ואת דודי אפילו לא הכרתי אך עלינו איתם לארץ ישראל. בגלל שהיהודים השתתפו במלחמה ככוח עיראקי, העיראקים לא נתנו ליהודים לעלות לארץ ישראל. אחרי הרבה מהומות הסכימו העיראקים לתת ליהודים לעלות לארץ ישראל , אבל  בתנאי שיוותרו על כל רכושם.

 

בגלל שסבי עבד כמוכר מכונות תפירה, היה לנו הרבה כסף. העליה לישראל, דרשה מחיר יקר, היה צורך לוותר על כל העושר והרכוש. היינו עצובים, כאשר גילינו שאנחנו צריכים לוותר עליו. אבי לא הסכים לעלות לארץ ישראל מפני שרצה לשמור על רכושו. גם סבי לא הסכים לעבור מאותה סיבה.

 

אבי וסבי לא ידעו שהולכת לפרוץ מלחמה וככה נתקענו בעירק. באותו זמן רוב משפחתי כבר עלתה לארץ לישראל. אחרי סיומה של המלחמה, סבי עלה לארץ ישראל אחרי שסיים למכור את כל רכושו. למשפחתו היה כבר בית בתל אביב..

 

אחותי וחברה שלה רצו לעלות לארץ ישראל והסכימו לקחת אותי איתם, אך שוב לא יכולנו לעלות, מפני שלא יכולנו לעלות לבד.  בסופו של דבר, פגשנו אישה בלי ילדים, שהסכימה לקחת אותנו איתה.

 

עלינו לארץ, בשנת 1951. כאשר הגענו העבירו אותנו לשער עלייה. הגענו שלושתנו יחד, אני אחותי והחברה שלה. לקחו אותנו לסוג של מחנה לילדים בארץ ישראל. קיבלנו תחושה מרה, על זה שעזבנו את הורינו ובכינו בכי מר. עד היום אני מצטערת, על זה שעזבתי את הורי.

 

מחנה עלייה, שהגיעו אליו כל העולים, אשר עלו לארץ ישראל. "שער העלייה היה יישוב קליטה ומחנה עולים במערב חיפה, ששימש כמחנה מעבר מרכזי לעולים שהגיעו לנמל חיפה בעלייה ההמונית שהחלה מיד לאחר קום מדינת ישראל. המקום שימש כמחנה הקליטה הגדול ביותר של עולים לישראל. שמו הרשמי היה "בית עולים שער העלייה", אך רבים קראו למקום שנים רבות גם "סנט לוקס",‏‏‏ בשנת 1958 צורף שטחו לעיר חיפה‏‏."

אחרי שלושה חודשים במחנה הילדים, לקחו אותנו לאחוזה בחיפה. שם למדנו אכלנו. היו שם אנשים שטיפלו בנו.

 

אחוזה: "אחוזת שמואל (מכונה בקיצור אחוזה (במלעיל)) היא שכונה ותיקה ומרכזו של רובע המגורים רמות הכרמל בחיפה, השוכן על קו פרשת המים של רכס הכרמל"

 

"אחוזת ילדים – פנימיית ויצו הוקמה בשנת 1939 על מגרש שנתרם לטובת כך על ידי גדליהו וילבושביץ לזכר אשתו צילה‏. המוסד נקרא בתחילה "הקייטנה הארצית על שם שרה וילבושביץ". לפנימייה הובאו ילדים מניצולי פאטריה. ב-1942 החל לנהל את המקום בנימין יונס ולמקום הצטרפו ילדים שהוריהם התגייסו לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה."

אחרי עוד שלושה חודשים לקחו אותנו שוב והעבירו אותנו למקווה ישראל. שם למדנו  בפנימיה. מקווה ממוקמת קרוב לתל אביב: "מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל הוא בית הספר החקלאי הראשון בישראל. בית הספר הוקם על ידי קרל נטר בשנת 1870, ממזרח ליפו, דרומית לדרך יפו – ירושלים"