מאגר סיפורי מורשת

שמי יונה קרמזי, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדתי דניאל, יחד אנו מעלים סיפור מחיי אל מאגר המורשת של התכנית.

ההורים שלי, שרה ויצחק קרמזי, עלו מפרס בשנת 1952, ואני נולדתי בשנה זו. זה אומר שאימא שלי עלתה כשהיא הייתה בהריון איתי מפרס. הם הגיעו מהעיר קשאן בפרס, שהייתה עיר ידועה בתעשיית השטיחים שלה. משפחתי – משפחת קרמזי – היו מיצרים את הצבע האדום לשטיחים ומזה הם התפרנסו. השם קרמזי בפרסית משמעו "צבע אדום". את השטיח הזה אבא שלי יצחק הביא לאימא שלי כשהוא התחתן איתה בפרס וכשהם עלו לארץ הם הביא את השטיח איתם:

השטיח שהיה מתנת חתונה לאמי

תמונת אמי בדרכון האיראני

לפני קום המדינה היהודים והמוסלמים חיו בחיי שכנות טובה אחד עם השני, אבל ברגע שהם שמעו שרוצים להכריז על מדינת ישראל, הם מאוד כעסו ואמרו שאם מדינת ישראל תקום, הם יתנכלו ליהודים. ואכן, ברגע שהכריזו על מדינת ישראל, המוסלמים בפרס התחילו להתנכל ליהודים ויחסי השכנות הטובים התערערו. בעקבות זה, ארבע שנים אחרי ההכרזה, בשנת 1952, הוריי עלו לארץ עם הוריהם, סבא יצחק וסבתא מלכה.

סבא יצחק וסבתא מלכה

אני נולדתי בירושלים, אבל גרנו בבית שמש. לאחר מספר שנים עברנו לגור בבית זית ואחר כך עברנו לתל אביב.

ההורים שלי עלו ביחד עם ההורים של אימא שלי, מלכה ויצחק שורקה. סבא יצחק וסבתא מלכה – כשהגיעו לארץ ישראל – סבא ירד מהמטוס ונישק את אדמת ארץ ישראל. הוא אמר שהוא חיכה כל חייו להגיע לארץ וכמובן כל עם ישראל ציפה לזה במשך 3000 שנה, כך שזה היה רגע מרגש מאוד עבורו.

אחותי לאה נולדה עוד בפרס בעיר קשאן ועלתה עם הוריי לישראל.

אחותי לאה כפעוטה בידי אמנו

עוד סיפור על סבא יצחק, שאימא שלי סיפרה לי: משדה התעופה בלוד לקחו אותם במשאיות לבית שמש, שם הם קיבלו אוהלים והיו צריכים לנקות את המשטח של האוהל מעשבים, קוצים ואבנים. שאר העולים התלוננו על זה שהם צריכים לנקות ושלא קיבלו בית. סבא יצחק אמר לכולם: "באנו לארץ ישראל אחרי 3000 שנה, אסור לנו להתלונן. באנו לארץ לבנות ולהבנות בה" ומיד לקח את המעדר, למרות גילו המבוגר, והתחיל לנקות בעצמו. לאור כך, אנשים התביישו מהאיש המבוגר (סבא יצחק) והתחילו לעזור לו לנקות. כמובן שהוא היה איש מאמין והתפלל כל יום. הוא היה איש אוהב אדם והיו לו הרבה סיפורים על החיים. בכל מפגש משפחתי, כולם היו מסביבו, מקשיבים שעות ארוכות לסיפוריו.

אחרי שנים עברנו לתל אביב, התחתנתי בשנת 1979. נולדו לי שני ילדים: רחל ובני. רחל היא אימא של דניאל, שהיא הנכדה הראשונה שלי והפכה אותנו לסבא וסבתא – זה היה אירוע משפחתי הכי מרגש בחיי. היום יש לי עוד שלושה נכדים.

הזוית האישית

סבא יונה: היה מרגש לספר לנכדה שלי דניאל את סיפור חיי וסיפור עליית הוריי לארץ ישראל. נזכרתי בסיפורים מרגשים מהעבר שלנו ושמחתי לשתף את דניאל בילדותי ובעבר של משפחתנו.