מאגר סיפורי מורשת

שמי אילנה חינגה, נולדתי בשנת 1958 בתוניסיה.

במשך הזמן, המצב בתוניס התחיל להחמיר ולהיות מסוכן, בגלל יחסם של הערבים ליהודים, שאף גרמו הרס והרג.

תוּנִיס היא בירת תוניסיה והגדולה שבעריה. נכון ל-1 בינואר 2020 אוכלוסיית העיר עומדת על 610,995 בני אדם ואוכלוסיית השטח המטרופוליטני עומדת על כ-2.637 מיליון בני אדם. רובע המָדינה של תוניס הוכרז כאתר מורשת עולמית בשנת 1979 והעיר שימשה כבירת התרבות הערבית בשנת 1997. ויקיפדיה

בעקבות רדיפת היהודים, משפחתי החליטה שלא להישאר בתוניס, ולעלות ארצה. עליתי לארץ בדצמבר 1961 כאשר הייתי בת שנתיים וחצי, ובגלל זה אינני זוכרת כלום. שמעתי סיפורים מהמשפחה, שמספרים שהם הצליחו לקנות כרטיס לספינה הקרובה, ועלו עליה. לאחר יומיים של שייט בים התיכון, היינו צריכים לעבור במצרי גיברלטר. מצר גיברלטר הוא מצר ים המפריד בין אירופה לאפריקה ומקשר בין האוקיינוס האטלנטי לבין הים התיכון. בצדו הצפוני שוכנות ספרד והמושבה הבריטית גיברלטר, ובצדו הדרומי – מרוקו והעיר סאוטה. בעת העתיקה נודעו הצוקים שבכניסה המזרחית למצר בשם "עמודי הרקולס". ויקיפדיה.

הספינה לא הצליחה להתייצב והמעבר היה צר. והספינה כמעט התהפכה, האנשים נכנסו לפאניקה בגלל מקרים קודמים של טביעה.

לאחר מספר ימים של סערות חזקות, הספינה התייצבה, והמשיכה בשייט. אחותי הגדולה התפללה והבטיחה שתהיה ילדה טובה, ותעזור לאמא, הבטחה של ילדה קטנה שהאמינה שזה מה שיציל אותנו, והיא אכן קיימה את הבטחה.

כשעלינו לארץ ביקשנו להגיע לרמת גן, מכיוון שאחותה של אמא שלי עלתה לארץ לפני וגרה ברמת- גן. מכיוון שהביאו אותנו בלילה בחושך, הורידו אותנו בטבריה ואמרו לנו, שזאת רמת גן. מכיוון שהיו צריכים עולים לטבריה, ומכיוון שהמצב הכללי בארץ לא היה טוב, והיה צריך לאכלס את כל הארץ, החליטו ששם נגור.

טְבֶרְיָה היא עיר במחוז הצפון בישראל, בגליל התחתון ובבקעת כינרות. טבריה שוכנת לחופה המערבי של הכנרת והיא העיר היחידה הממוקמת לחופי ימה זו. מספר תושביה מוערך ב-2019 בכ-44,845. שטח השיפוט שלה הוא כיום 15,392 דונם. העיר נוסדה בשנת 20 לספירה על ידי הורדוס אנטיפס ונקראה על שמו של הקיסר הרומי טיבריוס. ויקיפדיה

עד היום נשארנו לגור בטבריה, ואנחנו שמחים שגדלנו ונשארנו שם, ואף הקמנו משפחות במקום.

ולסיכום – "אין דגים ללא עצמות, אין חיים ללא צרות ואתגרים״ כל מה שהשגתי בחיים היה בעזרת כל "הקשיים" מהילדות, שגיבשו אותי להיות שאפתנית ובעלת רצון להצליח.

הזווית האישית

אילנה: נהנתי להעביר לך נכדתי היקרה את סיפור תולדות חיי ואת סיפור העלייה לארץ ישראל.

ליאן:  החוויה הזאת קרבה בנינו, ולמדתי הרבה דברים שלא ידעתי לפני כן. הייתי רוצה להגיד לסבתא שהיא מדהימה ותודה שהיא שיתפה אותי בסיפורים אלה. אני רוצה לאחל לה חיים טובים מאושרים ארוכים ובריאים.