מאגר סיפורי מורשת

נולדתי ברומניה בעיר הבירה בוקרשט בשנת 1947. סבי וסבתי הגיעו לבוקרשט מצפון רומניה לצרכי פרנסה. אבי ואמי נולדו כבר בבוקרשט וכך גם אני. אבי היה פקיד בדרג גבוה ואמי הייתה עקרת בית. בבית אמי דאגה לשמור חגים יהודים ומנהגים שונים, והיא העבירה לי את המסורת היהודית. בדרך כלל חגגנו את החגים עם הדודים ובני דודים שלי כשהתאפשר. בשנת 1949 אבי נפטר ממחלת הסרטן.

בשנת 1958 קיבלנו אישור יציאה מרומניה. בצער רב ובהרבה דמעות נפרדתי ברומניה ממעט החברים והחברות שהיו לי. כולם היו יהודים והיינו בקשר מאז שהיינו בגן, שנקרא הגן היהודי. בגן למדנו את חגי היהדות מעט שירים וביקרנו לקראת התחלת הלימודים בשגרירות ישראל ברומניה וקיבלנו מברשת שניים כשי.

סיפור מרגש במשפחתי

אמי ואני עלינו לבד, לאחר שאחותי התינוקת עלתה מספר שנים לפנינו. אחותי היתה חולה ולא היה באפשרותנו לרכוש לה תרופות. דודתי, שהיתה אמידה יותר, רכשה עבורה תרופות, וגם אימצה את אחותי באופן רשמי, למרות שאמי התנגדה לכך בתחילה. דודתי עלתה יחד איתה לישראל לפנינו. לא ראיתי את אחותי במשך תשע שנים, עד שפגשתי אותה בישראל.

המסלול שעברנו כדי להגיע לישראל היה ארוך ומפרך. מרומניה נסענו ברכבת עד וינה שבאוסטריה וחיכינו לרכז הסוכנות היהודית שיקבל את פנינו ויסביר על המשך הדרך. ההחלטה של הסוכנות היהודית הייתה שאנחנו ניסע ברכבת לנפולי שבאיטליה ושם נחכה לאוניה שתיקח אותנו לישראל האוניה נכנסה לנמל שבנאפולי אחריי שבוע ואנחנו עלינו לאוניה בדרכינו לישראל.

בחודש אוגוסט של שנת 1958 בחום ולחות שלא ידענו כמוה נכנסנו לנמל חיפה. ריכזו אותנו לכמה קבוצות וחילקו אותנו לאזורי מגורים. אנחנו נשלחנו לשכונת קרית עמל שבטבעון, שהיתה שכונת אסבסטונים. אגב, לאחר שגרנו בבית אסבסט, הצלחנו להגשים את חלומנו ובשנת 1966 רכשנו דירה ברחוב כצנלסון שבה אני גרה עד היום ובה נולדנו ילדיי.

לידיה בגיל 22

התחלתי לימודים בבית הספר קריית עמל בכיתה ה', כאשר אני לא יודעת מילה בעברית ושמחתי עם כל מי שפגשתי ודיבר או הבין מה אני מדברת. התחברתי עם ילדה שהייתה גדולה ממני בשנתיים ודיברה גם רומנית. חברות זו נמשכת עד היום.

בשנת 1969 התחתנתי. בעלי מוטי נפטר בשנת 2002. בעקבות זאת ילדיי, שעזבו את טבעון, חזרו כדי לגור לידי ולהיות קרובים אליי. לכל אחד מהילדים נולדו ילדים משלהם והם כולם סביבי ואני אוהבת אותם מאוד מאוד ושמחה על כל יום שעובר והם קרובים אליי.

הזוית האישית

סבתא לידיה: "תודה מכל הלב למארגני התכנית על ההשקעה וההדרכה. מאוד נהניתי מהמפגשים. הם תרמו לנו מאוד"