מאגר סיפורי מורשת

שמי סוטלנה רוזנפלד ואני סבתא של כתריאל, עלינו מאוזבקיסטאן בשנת 1996.

בשנים 1990-1991 היהודים החלו להרגיש לא בנוח ואז החלו גליי העלייה. מכיוון שסבתא רבא של כתריאל הייתה חולה מאוד, התעכבנו כיוון שלא היו טיסות ישירות לארץ. ההמתנה לטיסה הישירה הייתה ארוכה והשכנים המוסלמים התחילו להציק לנו. הם התרחקו מאיתנו והתחלנו להרגיש ממש לא בנוח. אך, לא רצינו להשאיר את סבתא רבא בגולה.

בשנת 1996 החלו הטיסות הישירות לישראל. מיד התארגנו, סידרנו את כל האישורים ועלינו לארץ. בהתחלה התגוררנו בראשון לציון מכיוון שהייתה לנו שם משפחה, אולם בשל יוקר המחייה עברנו לקרית מלאכי. הקליטה שלנו לא הייתה קלה בגלל קשיי השפה וקשיי הפרנסה. באוזבקיסטאן אני הייתי מורה וההורים של כתריאל עבדו בעבודות מכובדות. האמא הייתה קלינאית תקשורת והאבא ביולוג. כאן בארץ נאלצנו לעסוק בניקיון ובשמירות. אני שמחה שעלינו.

בתי היחידה התחתנה פה ונולד לי נכד מקסים הלומד בכיתה ג' בבית ספר אלי כהן. בנתיים סבתא רבא של כתריאל נפטרה וזכינו לקבור אותה באדמת ארץ ישראל, מדינת היהודים.