מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי, ארין אנה. אני נולדתי בתאריך 22.06.1956 בעיר קטנה בשם קאנסק, שנמצאת בחלקה הצפוני של רוסיה של ימינו, אז ברית המועצות, בסיביר.

נולדתי כבת זקונים להוריי, הנריאטה שפנדל, ילידת 1919, מורה בבית הספר היסודי ופליקס שפנדל, יליד 1911, מהנדס בניין ראשי בעיר. היו לי שתי אחיות גדולות: ילנה, שגדולה ממני בשלוש עשרה שנה ולובה, שגדולה ממני בחמש שנים.התגוררנו בעיר הזו, כי אבי היה אסיר פוליטי משוחרר וזה היה המקום היחיד, שאושר לו לגור בו אחרי שחרורו.

 בילדותנו עם אבי

תמונה משפחתית

מהאלבום המשפחתי

היינו המשפחה היהודית היחידה בעיר ולא היה חיבור ממשי ליהדות. ידענו שאנחנו יהודים, אפילו אכלנו מצה בפסח, אך שם זה נגמר, לא חגגנו את החגים היהודיים או שמרנו על המסורת. יחד עם זאת, גם לא הרגשנו שום ביטויי אנטישמיות כלפינו. הוריי היו אנשים מאוד מכובדים ומוערכים ע"י שכנים ועמיתים לעבודה.

 עם הורינו

בשל מיקומה הצפוני של קאנסק, שרר שם מזג האוויר קר מאוד ברוב חודשי השנה, בחודשי החורף הטמפרטורה ירדה מתחת ל30 מעלות והשלג התחיל להיערם כבר בחודש אוקטובר. גם בקיץ הטמפרטורות נעו בין 15-20 מעלות במהלך היום. למרות הקור מאוד אהבתי לשחק בחוץ עם חברות, לבנות איש שלג, לעשות קרבות עם כדורי שלג.

בחודשי הקיץ הייתה לנו גינה בחצר הבית, עזרתי להוריי לגדל ירקות, לקטוף אותם אחר כך ולאכול ישר מהאדמה.

הייתי תלמידה טובה מאוד ולא יכולתי אחרת, כי אמי הייתה מורה בבית הספר, בו למדתי.

 תמונות מחזור מתקופת הלימודים

לאחר סיום בית הספר, עברתי עם הוריי ועם אחותי הגדולה לעיר אלמה-אתא, שבקזחסטאן. אחותי הבכורה, שכבר הייתה נשואה ואמא לילדים, נשארה בקאנסק, שם חיה עד מותה בשנת 1994. אלמה-אתא הייתה שונה לגמרי מעיר הולדתי, גדולה, עם מזג האוויר חם בקיץ, שפע של פירות וירקות וקהילה יהודית גדולה.

סיימתי לימודי תואר שני בתחום הנדסת כימיה ועבדתי כל השנים במקצוע, תוך כדי התקדמות בסולם המקצועי. הכרתי את בעלי, ולדימיר, התחתנו בשנת 1981 ובתי היחידה, אלה, נולדה.

 ביום נישואינו

עם חברותיי

העלייה לישראל

בשנת 1996 החלטנו לעלות לישראל בעקבות אמי ואחותי, לובה, שכבר חיו בארץ משנת 1991. שמעתי הרבה מאחותי על ההבדלים בין ברית המועצות לארץ ישראל, הבנתי שללא שפה לא יהיה לנו פשוט להסתגל בארץ החדשה. כבר באלמה-אתא התחלתי ללכת לשיעורי עברית, גם במסגרת אולפן של הסוכנות וגם לקחתי שיעורים פרטיים אצל המורה.

בתאריך 30.06.1996 נחתנו בישראל והגענו לעיר לוד, בה גרה משפחתה של אחותי. הייתי בת 40, כשעלינו ארצה. התחלתי ללכת לאולפן, סיימתי גם את אולפן א' וגם את אולפן ב', כי הבנתי שללא שפה, הסיכוי שלי למצוא עבודה טובה נמוך מאוד. אך לצערי, גם אחרי האולפן, רמת השפה שלי לא הייתה מספיקה כדי לעבוד במקצוע ונאלצתי לעבוד בעבודות כפיים שחורות, כמו ניקיון משרדים ע"מ לגמור את החודש.

המעבר מאישה משכילה, שעובדת בתפקיד בכיר ומוערכת ע"י עמיתיה לעולה חדשה, שמנקה משרדים, היה לי קשה מאוד, אך למרות כל הקשיים, לא ויתרתי, המשכתי לעבוד קשה, להתמודד עם הקשיים. התחלתי לעבוד בחדר אוכל של עובדים בנתב"ג והתקדמתי עד לתפקיד של מנהלת חדר האוכל.

יחד עם בעלי רכשנו דירה ורכב. בתי סיימה תואר שני בסיעוד באוניברסיטת תל-אביב, עובדת בתפקיד ניהולי בכיר בשירותי בריאות כללית.

היום אני בת 66, ממשיכה לעבוד ולנהל את חדר האוכל בנתב"ג.

 העץ המשפחתי

הזוית האישית

אביגיל: אנחנו שמחות מאוד להשתתף בתכנית הזאת. זה מאפשר לי להכיר דברים חדשים על החיים של סבתא שלי ועל כל מה שהיא עברה בילדותה, על המשפחה שלה שלא הכרתי והמשך הדורות, שלא ידעתי. זה מאוד קירב בינינו שאנחנו יודעות עכשיו עוד מלא דברים מעניינים אחת על השנייה. רציתי לאחל לסבתא שלי עוד הרבה שנים של בריאות ואושר ושנמשיך תמיד להיות בקשר שיהיה לנו רק טוב ביחד.

הסבתא אנה: התכנית החזירה אותי לעבר ולילדותי לרגעים הטובים שהיו לי וגם לרגעים הפחות טובים. נהנתי מאוד לבלות הרבה זמן והשקעה ביחד עם נכדתי האהובה. אני מאחלת לנכדה שלי הרבה חברים, גילויים חדשים ודברים טובים, בריאות, אושר, הצלחה בהכל ושיהיה לה שקט וכל טוב. ושתמיד יהיה לה כיף בחיים ותהנה מהם.