מאגר סיפורי מורשת

שמי רבקה הורבט, נולדתי ברומניה בעיר בוטושן  בשנת 1945. כשהייתי בת חמש, עלינו לארץ ישראל זה היה בשנת 1951. הפלגנו באנייה וכעבור כמה ימים הגענו לנמל חיפה, אני זוכרת שמהחוף זרקו לעברנו תפוזים מארץ ישראל. וזאת הייתה חוויה מרגשת.

בנמל חיפה חיכו לנו הסבים והסבתות משני הצדדים (הורי אמי והורי אבי). ולקחו אותנו איתם למעברת יוקנעם שם התגוררנו כארבעה חודשים באוהלים. אחרי ארבעה חודשים, אח של אמא שלי שעלה ארצה לפנינו ונלחם במלחמת יום העצמאות והקים יחד עם חברים מושב בעמק חפר שנקרא מושב א.מ.צ. (ארגון משוחררי צהל). והיום הוא נקרא מושב אומץ.

מושב אומץ – ויקיפדיה

כשעליתי לכיתה א' למדנו באותה כיתה – כל הילדים משלושת המושבים בגילאים שונים. בכל טור ישבו ילדים בני אותו גיל. מגיל 6 עד גיל 15, יותר מאוחר הקימו בית ספר שנקרא "יכון", שלמדו בו מכיתה א' עד כיתה ו'. אחר כך עברנו ללמוד בפנימית נעורים עד כיתה ח' ומכיתה ט' עד י' למדתי בבן שמן. את כיתה י"א ו-י"ב למדתי בתיכון רופין, אחר כך למדתי בסמינר למורים והתגייסתי לצבא.

שירתי כמורה חיילת במגדל העמק, הכרתי את בעלי וגרנו שם. שם נולדו ילדינו: עופר, טלי, נירית. בשנת 2008 עברנו לגור בזכרון יעקוב.

תמונה זו צולמה בחוף הים במכמורת, בשבתות היינו נוסעים לשם

היום יש לנו שמונה נכדים.

הזוית האישית

אדם יצחק: היה לי כיף להשתתף בתכנית הקשר הרב דורי, היה כיף לחקור ולדעת עוד דברים וללמוד על התקופה של פעם.