מאגר סיפורי מורשת

שמי גל אלבוקעי ובת דודתי – טליה סלומון. אנחנו בכיתה ז' והשתתפנו בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה שמענו את סיפור חייה של סבתנו אווה לוז ועליתה לישראל מסוריה.

סבתא אווה מספרת: "נולדתי בשנת 1967 בדמשק שבסוריה. בשנת 1980 ניסינו לעלות לארץ ישראל יחד עם כל המשפחה המצומצמת כי אסור היה שאף אחד ידע על כך. הדרך שבה היינו צריכים לעלות לארץ הייתה דרך בריחה.

ההורים שלי תיאמו עם מבריח שהיה עוזר ליהודים לעלות לארץ. ביום הבריחה הוא הגיע ואסף אותנו מנקודת איסוף שתיאמו איתו ההורים שלי, הלכנו שעות וכשהגיע הלילה ישנו ביער. מסתבר שהמבריח שיתף פעולה יחד עם המשטרה המקומית וגרם לתפיסתנו. המשטרה הגיעה, עצרו אותנו ולקחו אותנו לכלא. שם עינו אותנו, היכו אותנו וגרמו לנו לייאוש רב. בסופו של דבר השתחררנו.

לאחר כמה שנים מזמן הבריחה שלנו, שלא צלח, נישאתי לבעלי סובחי יאיר ז"ל ונולדו לנו ארבעה ילדים. בשנת 1992 קיבלנו אישור עלייה מסוריה. לא היו טיסות ישירות לישראל, אז ארזנו והזמנו טיסה לארצות הברית. בשנה זו יצאו רבים מיהודי סוריה לארצות הברית לאחר שהרשויות בסוריה התירו לצאת. התגוררנו שם (בארה"ב) במשך שנה ועלינו לארץ ישראל לאחר שסבא היה צריך ניתוח דחוף בעיניים.

חצי מהמשפחה נשארה בארצות הברית ולעיתים רחוקות באים לבקר. הבית שאני מתגוררת בו עכשיו היה הבית הראשון שקניתי כששעלינו לארץ. עליתי לארץ ישראל בגיל 29 ולארצות הברית בגיל 28.

האחים שלי גרים לידי. אחי ויקו גר בדירה שהייתה לסבתא רבתא שלי כמה בניינים לידי וכל המשפחה באה ומתאספת שם במוצאי שבת. אחי אלי עובד בבית הכנסת ומביא ממתקים לילדים במוצאי שבת. הם תמיד אומרים – "כדי שיהיה שבוע חדש ומתוק".

בארץ עבדתי כסייעת בגן ילדים. יש לי ארבעה ילדים ושמונה נכדים. בעלי סובחי יאיר לוז נולד בשנת 1958 גם בדמשק, סוריה ועלה לארץ בגיל 35. בארץ עבד במפעל זכוכית. הוא נפטר בשנת 2019.

הזוית האישית

גל וטליה: למדנו הרבה יותר על העלייה של המשפחה ונהנינו לשמוע על כך.