מאגר סיפורי מורשת

סבא אברהם, לגסה יונס, נולד בשנת 1935 בגונדר שבאתיופיה.

בשנת 1980, סבא וסבתא ואבא שלי עלו יחד ברגל, דרך טגרי באתיופיה לסודן, באוגוסט, בחודשים החמים ביותר. אבא שלי רכב יחד עם אח שלו על סוס לבן שעזר להם בהיותם קטנים. אבא שלי היה בן 6 ואחיו קצת יותר גדול. בדרך הם נפלו על הסלעים והיו לא בטוחים, ועם כל זאת הם הגיעו עם כל מה שנשאר להם. בדרך החושך תמיד הייתה קרן אור, כי סבתא תמיד דירבנה אותם שעוד קצת ומגיעים לארץ ישראל, הארץ שהם כל כך חיכו להגיע אליה, כדי לנשק את אדמתה. בתקווה שבארץ התנאים טובים ומינימלים כפי שלא היו להם בכפר.

לאחר חודשים רבים של רעב והליכה ללא הפסקות ארוכות, רק קצרות. בחום השמש הקופחת עליהם. ולפעמים בלילות היו שודדים, אך מישהו היה משגיח עליהם לפני שודדים ובעלי חיים טורפים אחרים יפגעו בהם. בסודן לא היה בטוח כמו באתיופיה, היו אויבים כי זאת ארץ זרה עבורם. אחרי ימים ולילות, כשבועיים מאז תחילת המסע, ימים של חום וקשיים. אחרי שאנשים התעלפו בדרך, ילדים נחטפו, ובנות נאנסו. סבתא שלי הצליחה עם משפחתה וילדיה לעלות לארץ.

הם עלו לארץ דרך סודן. והגיעו אנשים מן הגו'ינט, מוסד של אמריקה וישראל והעלו אותם לארץ בלי שום שם של מבצע…

שנים לאחר מכן היו עליות של מבצעים כמו משה ושלמה. כאשר עלו היישר לארץ כפי שבאו סבתא וסבא שלי יחד עם האחים של אבא שלי, היה קצת קשה להתאקלם מבחינת שפה ואזור, אך סבתא הייתה כל כך מאושרת שהגיעה לארץ בשלום. היא ידעה שקרו אלפי מקרים לאנשים בדרך לסודן, וילדיה הגיעו בריאים ושלמים. הם התאקלמו בבאר שבע בשנת 1980 ברחוב שאול המלך. אחרי שהגיעו בבטחה ובשלום לארץ ישראל.

הזוית האישית

לירז: מהזווית האישית שלי יש לומר לדעתי שסבתא שלי גיבורה, אני אישית גאה בך ויודעת שזה לא קל לגדל 8 ילדים ובמיוחד להביא ילדים על הגב כל הדרך מסודן עד ישראל ברגל. היה לי לעונג לשמוע את הסיפור שלך, ובמיוחד של עדה שלמה שסבלה וסובלת עד היום מגזענות וקשיים חברתיים בישראל. סבתא: "למרות כל הקושי שעברנו בעלייתנו וההתאקלמות שלנו בארץ, אנחנו שמחים לחיות פה ולדעת שאנחנו חלק בלתי נפרד מהעם היהודי ומהמדינה." ואני רוצה לאחל לך להמשיך להאמין גם כשיש קשיים ובתקופות לא משהו לדעת ולהאמין שאחרי כל חושך בא האור, ותמיד יש תקווה. עם אמונה הכל מתגשם. ובעיקר להאמין בעצמך, זה הכי חשוב, לדעת שהכל יסתדר, והכל יהיה שווה את זה. ותמיד דעי מה את שווה ושגם לך יש זכויות, ולעולם אל תתני שיקחו את הזכויות ממך, במיוחד במצב המדיני עם הגזענות בארץ, דעי שיש לך כוח ולהיות אתיופית זאת מתנה מה'.