מאגר סיפורי מורשת

שמי שירה, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעדת את סבתי, שושנה סולטנה אבוטבול, ומעלה את סיפורה אל מאגר המורשת של התכנית.

סבתא שלי, סבתא סולטנה – סולטנה במרוקאית משמעו מלכה, נולדה בעיר פס שבמרוקו, היא למדה בבית ספר צרפתי. הכיתות היו מעורבות בנים ובנות. סבתא שלי הכירה את סבא דוד בתוך השכונה שבה גרו במרוקו, הוא עבד כצורף זהב. כל המשפחה עבדה במקצועות שונים, הוא היחיד שעבד כצורף והתחיל זאת כבר בגיל 19. מערכת היחסים בין הערבים ליהודים במרוקו הייתה מאוד טובה, הם הסתדרו אחד עם השני ואהבו אחד את השני ולא היו בניהם מריבות וכדומה, עד כדי כך שאפילו היו שמים את המאכלים של שבת בתוך התנורים – טבון, של הערבים כל השבת וכשהגיעה שעת הסעודה הערבים היו מביאים לכל אחד את הסיר עד לבית. הם ידעו לזהות של מי הסיר ואיזה אוכל יש בו.

סבא וסבתא שלי הכירו בהיותם שכנים. בגיל 15 סבתא התחתנה עם סבא דוד בשנת 1955 במרוקו.  מרוקו הייתה אז ארץ מפותחת מבחינה טכנולוגית ובתי החולים היו מפותחים מאוד. היה להם טוב שם. המשפחה הקרובה של סבא וסבתא עלו מספר שנים קודם לארץ ישראל וביססו את עצמם בעבודות ולימודים, הם שלחו מכתבים לסבא וסבתא שלי ואמרו להם שארץ ישראל היא ארץ יפה וארץ טובה וכדאי להם לעלות לארץ. בעקבות זאת, הם עלו לארץ בעלייה הגדולה של יהודי מרוקו בשנת 1956.  סבתא הייתה בת 16 ובהריון הראשון שלה, בדרך לארץ ישראל נולדה להם הבת הבכורה דינה. בארץ הם הגיעו לכפר כסלון ושם הם התאחדו עם המשפחה המורחבת. זה הקל עליהם שנמצאו בסביבת המשפחה וגרם להתאקלמות טובה בארץ. סבא הגיע לארץ, התגייס לצבא, וסבתא הייתה עקרת בית וטיפלה בתינוקת דינה. בארץ נולדו עוד עשרה ילדים, ארבע בנים ועוד שש בנות. אבא שלי, שמואל, הוא הבן אחד לפני הבת הקטנה, קרן. סבתא לא יכלה להתקדם וללמוד בארץ, היא הייתה עסוקה בגידול וטיפוח הילדים שהסבו לה נחת. סבא דוד, זרם עם המשפחה והקים משק בכסלון. משק לגידול עופות וביצים. העבודה במשק דרשה מאמץ רב וסביב שעון היום, לתת אוכל לעופות, לנקות ולאסוף את הביצים. זה לא מה שיש היום, שהכל נעשה דרך מכונות. בתחילה קראו למקום כפר כסלון, היום הוא מושב. במושב התיישבו בתחילה עולי תימן שעברו למושב נחלה ליד קריית גת, החליפו אותם עולים מרומניה, לאחר זמן קצר, נטשו העולים מרומניה את המושב ובמקומם אוכלס המושב בעולים מתוניסיה  ומרוקו. הם גרו משפחות משפחות, זה יצר חיבור למקום ובניהם הייתה אחדות והרמוניה. כל שבת היו מתאספים לשחק משחקי חברה ונהנו להיות יחד.

המשפחה של סבא וסבתא היו כל הזמן ביחד. גם לאחר שהתחתנו הילדים, רובם נשארו לגור במושב והמשיכו לנהל את חיי מושב כשכל אחד בחר לו תחום מסויים בתוך המשק, חוות סוסים, משק לולים, מכולת, אפילו קוסמטיקה. סבתא מספרת שהחיים במושב היו יפים וחווייתיים. היא אוהבת את המושב מאד, וגם האחים שגרים מחוץ למושב מגיעים בכל שבת לבקר ונזכרים בחוויות ילדות. סבא נפטר לפני כעשר שנים בהיותי ילדה קטנה, אני זוכרת שהמשפחה קיבלה זאת באופן קשה מאוד. עד היום עולים זיכרונות טובים וגעגועים לסבא. סבתא נשארה במושב, כולם סביבה, דואגים לשלומה, לבריאותה ולבקר אותה לעיתים קרובות. היום, עצם העובדה שיש משפחה במושב מחזקת ומרימה אותה. סבתא שושנה – סולטנה – המלכה, כשמה כן היא: אצילית ומיוחדת. שמחתי על הזכות לתעד את סיפורה.

סבתא סולטנה והמשפחה

הזוית האישית

שירה: ביליתי זמן איכות עם סבתא בזמן שהיא סיפרה לי על העבר שלה. הרגשתי שאני מתקשרת יותר לסבתא ומגלה את סבתא בפן אחר. נוסף לי מידע על סבתא שלא ידעתי לפני כן.