מאגר סיפורי מורשת

שלום! אני אליס, סבתא של יהונתן דדון. אני הולכת לספר לכם את הסיפור שלי איך עליתי לארץ.

החיים במרוקו

נולדתי וגדלתי בעיר הבירה של מרוקו, רבאט.

יום אחד כשהייתי בת 17 נסעתי לבקר את הדודים שלי שגרו בעיר קזבלנקה, לשישי שבת ולכבוד אירוע משפחתי. שנכנסתי לבית שלהם היו שם עוד הרבה מאוד אנשים שבאו לחגוג ולשמח את המשפחה. ביניהם ראיתי את מי שלימים נהיה בעלי. קראו לו שמעון. זאת הייתה אהבה ממבט ראשון.

בתלבושת של חינה, מרוקו 1956

אחרי תקופה קצרה התארסנו והתחתנו – תמונה מיום החתונה במרוקו – 1956

לאחר נישואינו עברנו לגור בעיר טנג'יר. היינו מאושרים. הכל היה טוב מאוד. לבעלי היה עסק קטן לייצור נעליים. אני לא עבדתי. נולדו לנו שישה ילדים: שלושה בנים ושלוש בנות. הבכור – מימון (גדי), אחריו – יפה, שלישי – ימין, רביעית – סוליקה (שולה), חמישית – מרסדס (מרים) והשישי – יעיש (אבא של יהונתן).

העלייה לארץ

משפחתנו הייתה משפחה ששומרת על המסורת שלנו והיה לנו קשר עם אנשי הקהילה היהודית. החברים של בעלי מבית כנסת שכנעו אותו לעלות לישראל, בשביל לשמור על הילדים שלא יתבוללו. אני הסכמתי איתו. התחלנו להתכונן לעלייה לישראל: מכרנו את כל החפצים שלנו: מקרר, רהיטים ועוד', המכירה הייתה בצנעה ונמשכה כשלושה שבועות.

היום הגדול הגיע, זה היה בחג סוכות. בנינו סוכה במרפסת. היה אסור לספר לשכנים שאנחנו עוזבים לישראל. אמרנו שאנחנו נוסעים לצרפת לחודש והשארנו מפתח אצל השכנים.

באחד מימי חול המועד סוכות עלינו על מונית והגענו לנמל של העיר טנג'יר. משם הפלגנו לצרפת. נשארנו בצרפת שמונה ימים ואז לקחנו אונייה אחרת לנמל חיפה בארץ ישראל.

ההתחלה בארץ

בארץ ישראל חיכו לנו בני המשפחה שעלו לישראל לפנינו: חיכתה לי אימא שלי ואחותי וגם שני אחיי שעלו לארץ לפניי. מנמל חיפה נסענו ישר למושבה קדימה. לאותה דירה בה אני גרה עכשיו. רק שאז הבית עוד לא היה מוכן: לא הייתה רצפה, היה רק חול.

הגענו לארץ תשעה אנשים: אני, בעלי, אימא שלו וששת הילדים שלנו. קיבלנו דירה קטנה של שלושה חדרים. היינו בשוק: הרי במרוקו השארנו בית ענק.

תקופה ראשונה הייתה מאוד קשה. בעלי לא מצא עבודה, לא ידע איך להתפרנס. היה מאוד קשה להסתדר. לאחר תקופה, בעלי מצא עבודה בתל אביב, ואני התחלתי לעבוד במשק בית. בארץ נולדה לי בתנו השביעית – נורית.

עם ילדים גדי ויפה, במרוקו 1959

סבתא אליס מספרת

הזוית האישית

סבתא אליס: היה טוב מאוד. כייף לי להיות עם נכדי, יהונתן. מאוד נהנתי מהטיולים גם למוזאון "אנו" וגם לבית הספר ב"סאג'ור", אם לא הייתי משתתפת בתכנית עם יהונתן, כנראה שלא הייתי מגיעה לשם. תוכנית נהדרת! תודה רבה למארגנים!

יהונתן: היה לי מאוד כייף. אהבתי מאוד את הטיולים, במיוחד את הביקור בבית הספר ב"סאג'ור" שהלכנו אליו. אפילו הכרתי שם כמה חברים. אם לא הייתי בתכנית הזו, לא הייתי מכיר אותם. מאוד נהנתי להיות עם סבתא שלי, לבלות איתה ביחד. אני ממליץ מאוד לכל התלמידים להשתתף בפרויקט הזה. מי שלא היה – פיספס!