מאגר סיפורי מורשת

מיכל כהן נולדה בתוניסיה בעיר פריפריאלית לעיר הבירה תוניס בשם אריאנה. היא נולדה בשנת 1943 בסוף המלחמה, הגרמנים הגיעו לתוניסיה בשנה הזו.

בזמן זה, את משפחתו של מי שהפך להיות בעלה גירשו מהבית ומשפחתה של מיכל אירחה אותם עד שיסתדרו. מיכל מספרת: "אחי ראה אנשים ברחוב והביא אותם אלינו הביתה לכמה חודשים. בעלי היה בערך בן 8 ואני הייתי תינוקת. המשפחות התחברו גם לאחר יציאת הנאצים מתוניסיה. התארחנו אצלהם בשבתות וחגים. העיר היתה מעורבת, לא הרגשנו שונים.

בילדותי למדתי בבית ספר צרפתי מעורב של יהודים ונוצרים. בתי הספר היו מופרדים לבנים ובנות. הייתה לי תלבושת אחידה בצבע ורוד בהיר ולאחים שלי הייתה תלבושת בצבע אפור. בבית הספר למדנו את השפה הצרפתית, דיברנו שוטף. למדנו גם ערבית וידענו תורה, אני לא יודעת להסביר, אבל לא ידענו עברית כשגרנו שם.

היינו קוראים בסידור ובספר התנ"ך אבל לא הבנו את משמעות המילים, רק מתפללים וקוראים.

משפחתה של מיכל מחוץ לבית כנסת באריאנה

היינו הולכים לבית הכנסת המון בעיר שלנו. שם המשפחה שלי לפני הנישואין היה סעדה.

העלייה לארץ

עליתי לארץ בשנת 1955 באוקטובר מטעם הסוכנות היהודית עם אימא וארבעת אחיי. עלינו באונייה, קודם הגענו לצרפת ואז ארבעה ימים הפלגנו באונייה עד לישראל – לנמל חיפה. שם האונייה היה "קראום", משהו כזה – אני לא זוכרת בדיוק.

בשנת 1955 עלינו לארץ, משפחתו של בעלי עלתה קודם. שיכנו אותם בבית נחמיה ליד לוד ואותנו לאחר שלושה חודשים שמו ביישוב ליד באר שבע, בדרום, ביישוב שובל, זה היה מושב מאוד עשיר של מפא"י.

חמותי -אז כשהייתי ילדה קראנו לה דודה – לא היה מנומס להגיד שכנה – אמרה לאחי שיבואו לבית נחמיה כי יש המון תוניסאים במושב, וזה ליד לוד במרכז. המשפחה שלי ביקשה מהסוכנות היהודית לעבור לשם ועברנו למושב בית נחמיה. אני ובעלי גדלנו יחד. היינו עובדים בחקלאות במושב בית נחמיה.

חינוך בישראל

לא היה לנו בית ספר, אפילו כיתה לא הייתה, מבחינת כמות ילדים. מגיל 7-15 היו לומדים אותו דבר. לא היינו הולכים לבית הספר באותה תקופה – היה מגיע מורה פעם בשבוע וילדים מכל מיני גילאים היו מגיעים לשמוע שיעור. לא עשינו בתקופה הזו צבא, הייתי בת 15-16 בערך ועבדתי בגן.ילדים. היו המון ילדים לגני ילדים אבל לא לכיתות בית ספר.

נישואין והחיים בישראל 

בשנת 1960 התחתנתי עם ביצי, בעלי ז"ל. בשנת 1961 הבאנו לעולם את הבן הראשון, שלומי. נשארנו לגור במושב בית נחמיה קרוב למשפחות שלנו. אח אחד שלי נשאר בתוניסיה והקשר איתו נותק עד לשנים מאוחרות, לא היינו יכולים לקבל מכתבים ודואר משם."

כשהילדים גדלו, בשנת 1967, לפני מלחמת ששת הימים, ביצי ומיכל עברו לגור בלוד בשכונת "מפונים". השכונה הייתה עם המון משפחות צעירות מכל מיני ארצות ושכנות טובה. מיכל מספרת: "היה לנו שכן שהוא נגר, הוא עשה לנו ארונות מטבח כי כשהגענו לבית הזה לא היה בו כלום. הילדים המשיכו ללמוד בכפר נוער בן שמן למרות המעבר, הם היו נוסעים באוטובוס והיה איזה נהג אחד מאוד נחמד שאמר להם: 'אל תבואו לתחנה', הוא היה אוסף אותם מהבית – זו לא היתה הסעה מאורגנת, הנהג פשוט ידע שהם נוסעים ללימודים.

בהתחלה התחלתי לעבוד אחר הצהרים. אחרי כמה שנים הייתי צריכה לצאת לעבוד מוקדם וגם בעלי, אז מוטי היה אחראי על האחים הקטנים שיצאו בזמן ולהכין כריכים. במשכורת הראשונה או השנייה קניתי לשלומי מערכת לשמיעת מוזיקה, וכל הילדים בשכונה התלהבו מאוד. היה אפשר לשים עשרה תקליטים. באותו ערב גנבו לו את המערכת  – הוא בכה ממש. התקשרתי למחרת לגיסי לספר לו שנגנבה המערכת. הוא אמר לי: "אל תדאגי, תגידי לשכנה שהיא את". קראתי לה לפני העבודה שתגיד שהיא מיכל, גיסי אמר שהגנב בדרך להחזיר את המערכת…אחרי כמה שעות הגנב הביא את המערכת עד הבית לשכנה ואמר: "לא ידעתי שאת גיסתו של ז'נו, סליחה."

גנבו את המערכת מהחלון בבית. גרנו בקומה ראשונה ולא היו סורגים, הדלתות, הכל היה פתוח – לא פחדנו מכלום. "כל חודש בשק"ם הייתי קונה לו תקליט אחר, אהבנו לשמוע את שימי תבורי בבית."

מיכל עבדה במשך 37 שנים במשרד הביטחון כטבחית: "הייתי מבשלת לבערך 40-50 איש כל יום, הכי הם אהבו אוכל של בית. המקום היה מאוד משפחתי, המנהל שלי היה אפילו הסנדק של הנכד הראשון שלי. לא היו לו ילדים ולאחר הסנדקות אשתו נכנסה להריון. נולדו להם שתי בנות. ממש שמחתי שהוא הסכים."

הזוית האישית

קרן הסטודנטית המתעדת: היה לי מאוד מעניין לשמוע את הסיפור האישי של מיכל על החיים בארץ ובעיר שבה אני גדלתי ובה מיכל גם גידלה את ילדיה – לוד. הוקסמתי לשמוע על התקופה שהייתה פעם בלוד, שחיו בשכנות טובה יהודים (שכונת מעורבת עם המון עדות) וערבים יחד וללא דאגה, אפילו לא נעלו דלת בבתים. זה היה צוהר אל זמנים אחרים.

הסיפור תועד במסגרת שיתוף פעולה בין תכנית הקשר הרב דורי להתאחדות הסטודנטים – פרויקט מיצוי זכויות, תשפ"ג 2023.