מאגר סיפורי מורשת

שמי יעל אבריאל ואני חברת קיבוץ הזורע. נולדתי בשנת 1949 בעפולה.

כיום יש לי  שלושה ילדים: איל, מיכל ותמר. עסקתי הרבה שנים בחינוך ועבדתי כסייעת במרפאת שיניים. אני מאוד אוהבת את הנכדים ונהנית לשיר.

להורי קראו חיים ושושנה, שניהם עלו מגרמניה בשנת 1936, וברצוני לספר את סיפורם, לנכדתי ניר.

סיפורה של שושנה סלע (זוזי שטיין) – סיפור העלייה לארץ

שושנה- אימי נולדה בברלין בשנת 1914 וחיה עם משפחתה בגוריץ .לסבה הייתה חווה עם שדות ובקר, ואביה היה סוחר בקר. כשמלאו לה שמונה שנים, עברה המשפחה לפרנקפורט (אודר).

וכך סבתא שושנה מספרת: " בפרנקפורט חייתי עד גיל חמש עשרה, בגיל זה, לא אפשרו ליהודים להמשיך ללמוד בבית הספר. עם יהודים לא היה לי קשר עד שהצטרפתי ל"קמרדן" שזו תנועת נוער שבהמשך נקראה בשם "וורקלוייטה" (אנשי העמל). מגמתה הייתה ציונית -עלייה לארץ ישראל. נפגשנו פעמים רבות בתנועה, באספות, בערבי בית, קראנו יחד ספרים, ובסופי שבוע יצאנו למסעות" .

ב-1932 עברה שושנה לברלין לעבוד במעון לתינוקות, יחד עם עוד חמישה חברים. התנאים שם היו גרועים, ולאחר חצי שנה התקבלה לבית החלוץ של השומר הצעיר. היו שם כעשרים דיירים עם חדרים נפרדים לצעירים ולצעירות, זאת הייתה למעשה קומונה. כמה בנות בישלו ודאגו לבית בשעות היום , החלוצים יצאו לעבוד וללמוד מקצועות, שיעזרו להם בעתיד בקיבוץ. גננות לילדים , מסגרות וכו. אחרי הצהרים הם חזרו לבית החלוץ לארוחה. בערב היו קורסים לעברית ותנ"ך. היא למדה עברית כבר בבית אצל הרב מיבאום, והלכה להכשרה לגננות,  במארינפלד.

ב-1935 שלחו אותה לדנמרק  לעבוד במשך שנה אצל איכרים, כדי ללמוד את תחום החקלאות. האיכרים בדרך כלל היו נחמדים, אבל היו גם נאצים שהתעללו בהם. היא עבדה מאוד קשה בחליבה, בשדה, ובחורף הקפוא אספה סלק מהשדה.

הוריה ביקרו אותה פעם אחת במשך השנה הזאת, והיא בקרה פעם אחת בבית. היא חזרה מדנמרק לברלין להשלים את הכשרתי בגננות , והתחילה ללמוד טיפול בתינוקות. עם שובה לגרמניה ב-1936 נישאה לאבי חיים, והם עלו ארצה ,את הוריה היא לא ראתה יותר.

סיפורו של חיים סלע (קרל שטיין) – ההכשרה לקראת העלייה לארץ

אימו של אבי חיים, הייתה ממשפחה קתולית אדוקה, והיא התגיירה לצורך נישואים. אבי גדל בבית דתי. הוא למד מנהגי יהדות, בבית הסבים הדתיים. עד גיל אחד עשרה הוא גדל בברלין, ואז המשפחה עברה לפרנקפורט, בעקבות העבודה של האב . בשנת 1933 הוא עבר את בחינות הבגרות בציון "טוב". הוא ציין ששאיפתו היא להיות עובד אדמה. המנהל ניסה לשכנע אותו שיכתוב אגרונום, אך הוא לא שינה את דעתו כי רצה להכשיר את עצמו לעבודת אדמה בקיבוץ . כבר ב-1923 בברלין הצטרף לתנועת הנוער "קמרדן" שהיו לה סניפים גם בפרנקפורט. ה"קמרדן" שינו את שמם ל"וורקלוויטה" (אנשי עמל) והייתה להם זיכה סוציאליסטית חזקה והוא שימש באותו זמן משנה ליושב ראש התנועה. בהמשך עלה לארץ והגשים את חלומו.

גלגולו של חפץ

סבתא יעלי בחרה לספר לי על כוס לערבוב קוביות משחק. הכוס נוצרה בישראל סביב שנות הארבעים . היא עשויה מעור. כיום הכוס נמצאת בבעלותה של נעמי שורוב שהיא אחותה הגדולה.

היא נוצרה  על ידי מוריץ שטיין (סבא של סבתא) והועברה לחיים סלע, אבא של סבתא שהעביר אותו לאחותה של סבתא – נעמי .

את הכוס הכין סבא מוריץ עבור הנכדים. היה לו מפעל לייצור עור בגרמנייה, שהנאצים לקחו לו, והכניסו אותו לכלא. אחרי כמה שנים הוא עלה לישראל ובזכות הניסיון שלו מהמפעל הוא הכין את הכוס ביד. ילדי משפחת סלע השתמשו בכוס למשחקי קובייה (המשפחה של סבתא שלי) והוא אהב להשתמש במה שאבא שלו הכין במו ידיו.

ניר וסבתא יעל עם הכוס לערבוב קוביות משחק

הזווית האישית

ניר: היה לי ממש נעים ומעניין להיפגש עם סבתא יעל, לזמן שהוא רק שלנו, ולשמוע סיפורים על המשפחה שלי.