מאגר סיפורי מורשת

ספורו של סבא איציק:

שמי איציק חזן, נולדתי בשנת 1962, התחתנתי בשנת 1984עם אשתי הראשונה מיכל. גרנו בראשון לציון כזוג צעיר, נולדו לנו שתי בנות, בשנת 1986 לירן הבכורה ובשנת 1992, בתנו חן.

כאשר הבנות הגיעו לגילאים 10.5 ו-4.5, התגלה לנו, כי מיכל חולה במחלת הסרטן. לאחר כשנה וחצי בסדרת טיפולים, הבריאה מהמחלה בפעם הראשונה. בשנת 1998 עברנו להתגורר בעיר מודיעין, אני, מיכל, שתי בנותינו ושלוש הכלבות שלנו. לצערנו, לאחר מספר חודשים התגלתה שוב המחלה בגופה של מיכל ובתאריך 19.09.1999 מיכל זיכרונה לברכה נפטרה, בערב יום הכיפורים.

נשארתי אלמן וגידלתי את שתי בנותיי.

ספורה של סבתא אוסנת:

שמי אוסנת חזן, נולדתי בשנת 1965, התחתנתי בשנת 1984 עם בעלי הראשון, ויקטור. בשנת 1986 נולד טל בנינו הבכור ובשנת 1991 נולדה בתנו שני. התגוררנו בעיר חולון עד שנת 1996 ולאחר מכן עברנו לגור בעיר מודיעין.

בשנת 1998 אני וויקטור התגרשנו ונשארתי לגור במודיעין עם ילדיי.

ספור האחוד:

בשנת 1999, חן ושני למדו בבית ספר היסודי "עידנים" במודיעין בכיתה ב', בכיתות מקבילות.

שני הייתה חוזרת בהסעה כל יום לאחר הלימודים לבית סבתה. מאחר ואיציק לא נכח בבית בשעות הצהריים, חן הייתה רשומה לצהרון במסגרת בית הספר. מכיוון שלא רצתה להיות בצהרון גם היא חזרה באותה ההסעה לביתה.

בהסעה, הכירו שני וחן, וגילו שהן יורדות באותה התחנה. כעבור תקופה של הכרות וחברות בין השתיים, הציעה חן לשני כי תבוא לראות את הכלבות. כך כל יום לאחר שעות בית הספר, הייתה שני נפגשת עם חן לראות את הכלבות וממשיכה לאחר מכן לביתה של סבתה.

ספרה שני לאוסנת על ההכרות עם החברה החדשה חן, אך העלתה נקודה מוזרה בעיניה, כילדה, כי כל יום אחרי בית הספר חן מתקשרת רק לאביה לעדכן שהגיעה הביתה ולא הזכירה או דברה על אמה.

אוסנת הציעה להזמינה לביתם, ואכן ביום שישי לאחר בית הספר חן באה לראשונה.

כאשר ליווינו את חן חזרה לביתה, נפגשנו לראשונה, אוסנת ואיציק. נוצרה בינינו שיחה, בה איציק ספר כי לאחרונה התאלמן ויש לו קושי עם סידור לחן בשעות הצהריים. אוסנת הציעה שחן תגיע עם שני ביחד לבית סבתה. בהמשך הוזמנה גם האחות הגדולה, לירן, ולאחר מכן הוזמנו כמשפחה לארוחת ערב שבת.

באותה ארוחת ערב, התגלה כי טל ולירן לומדים יחד באותה השכבה בכיתות מקבילות. לאט לאט, מקשר חברי ודואג נוצר לו קשר רומנטי בינינו.

לאחר כ-3 חדשי היכרות בתאריך 01.02.2000 עברנו לגור יחד כמשפחה אחת גדולה. התחלנו לאט לאט לבנות את התא המשפחתי החדש שלנו. היה לנו חשוב מההתחלה לדאוג לקבל כל אחד מילדיו של השני באופן שווה כאילו היו ילדינו הביולוגיים, וכך שידרנו לילדים. כתוצאה מכך, גם ילדינו התייחסו אחד לשני כאחים כאילו היו ביולוגיים.

כעבור 7 שנים, מסדנו את הקשר הזוגי שלנו ונשאנו כאשר ילדינו היו עמנו תחת חופתנו.

היום, לאחר 23 שנים יחד, ספור המשפחה שלנו הינו סיפור הצלחה. מדובר במשפחה אחת גדולה חמה ואוהבת עם ארבעה ילדים המתייחסים לעצמם כאחים ואחיות שווים. בהמשך הצטרפו למשפחה האוהבת, שני חתנים ושישה נכדים. כמובן שעוד מצפים להתרחבות המשפחה.

שמחים שנפל בחלקנו להפגש ולייצר את המשפחה המיוחדת שלנו.

הזוית האישית

הספור תועד על ידי איציק ואוסנת במסגרת הקשר הרב דורי בבית הספר "שדות".