מאגר סיפורי מורשת

שמי אביבה משה, נולדתי בעירק בעיר בגדאד בשנת 1947, עליתי יחד עם המשפחה שלי לארץ ישראל, בשנת 1950, כשהייתי בת שלוש.

חווית העלייה הזכורה לי, שאימא שלי הלבישה אותי בבגדים חדשים ונעלים בצבע לק שחור שמאוד אהבתי, אני זוכרת שהיה שם אספלט ואני הייתי חייבת לדרוך על האספלט והנעלים שלי נצבעו באספלט שחור ומאוד התאכזבתי.

הטיסה שלנו לא הייתה ישירה לארץ ישראל, עצרנו בקפריסין לכמה שעות והמשכנו לארץ ישראל. ומשם הגענו לטבריה

תמונה של טבריה שצילמתי 

אבי עבד בחברת סולל בונה כמהנדס. גרנו בשכונה ליד הכינרת. גרנו בבניין בקומה ראשונה והיה לנו שטח אדמה פרטי עם עצי פרי שונים: שקדים, תאנים, שזיפים אדומים, אבטיחים ועוד…

בבית היינו ארבעה אחיות: אני, טובה, נירה ותקווה. שמות ההורים שלי הם צדוק ושמחה. שמות הסבים, סבתות שלי הם: סבתא רוזה וסבא מאיר, הסבים, סבתות מהצעד השני נפטרו כשהייתי קטנה.

ארבעה אחיות: אני, טובה, נירה ותקווה

זיכרון מאבא שלי, צדוק, שכל תחילת שנה הוא היה קונה למשפחה כבש קטן ואני תמיד שהייתי חוזרת מבית הספר הייתי לוקחת את הכבש לשטח שהיה בו עשב שהוא אהב מאוד.

צדוק אבי, סבא רבא של אלה

למדתי בבית ספר יסודי עד כיתה ח' ואז עברתי ללמוד בתיכון. בגיל 14 עברנו מטבריה לגור בחיפה. וכמובן שנאלצתי לעבור גם לתיכון אחר ולהכיר ילדים חדשים שלא הכרתי. בתום לימודיי לא התגייסתי לצבא, שחררו אותי מהשרות בצה"ל. בהמשך, פגשתי מי שיהפוך להיות בעלי, את מאיר. למעשה הכרתי אותו, מפני שהיינו בני דודים מדרגה שנייה, התחלנו לצאת כחברים ובסופו של דבר התחתנו.

תמונה מהחתונה שלי, אביבה ובעלי מאיר

לאחר נישואינו במשך השנים נולדו לנו שלושת ילדינו: אורית, ירון ועיבל.

אני בתמונה עם סבא מאיר ואורית

אני ניהלתי את מזכירות המכללה ובעלי עבד בבנק במחלקת ניירות ערך. אחרי הרבה שנות עבודה, יצאנו לפנסיה. ויש לנו זמן פנוי להיות עם הנכדים.

אני, סבתא אביבה וסבא מאיר

הזוית האישית

הנכדה אלה: היה לי מאוד כיף להיות עם סבתא ובזכות התוכנית אני הכרתי יותר את סבתא שלי.

סבתא אביבה: אני שמחתי מאוד להיות בתוכנית הקשר הרב דורי וככה אני ואלה התקרבנו יותר ויותר.