מאגר סיפורי מורשת

שמי ליאור, במסגרת שיתוף פעולה בין התאחדות הסטודנטים הארצית לבין תכנית הקשר הרב דורי, אני מתעד את סיפורו של דוד חזום ומעלה אותו אל מאגר המורשת של התכנית. סיפורו של דוד יעסוק במלחמת ששת הימים, וכך הוא סיפר לי:

"בשנות ה-60, זמן מלחמת ששת הימים, גדלתי בקיבוץ בדרום הארץ. הילדות בקיבוץ הייתה כמעט כמו סיפור ילדים קסום וחופשי. עם הקמת מדינת ישראל זמן קצר לפני כן, היה לנו הרבה תקווה ואופטימיות לעידן חדש של שלום ורווחה.

אני זוכר את הימים שלפני מלחמת ששת הימים, כשהיינו משחקים בחופש וזריחה מאוחרת בבוקר הייתה חלק מהיומיום שלנו. אבא ואימא שלי, שהם מהגיבורים שהקימו את הקיבוץ, תמיד דאגו שנהיה ילדים עצמאיים ושנמשיך לחקור את הסביבה שלנו.

ואז, בחודש יוני 1967, הגיעה המלחמה. הייתי בן 10 באותו זמן, ולא הבנתי בדיוק מה קורה. האנשים בקיבוץ התכוננו להתקפות קרקעיות, והילדים נשלחו למצוא מקלט מחוץ לקיבוץ. היה קשה להסתדר עם הרגשות של פחד ודאגה כשלא ידענו מה יקרה לקיבוץ ולאנשים שאנחנו אוהבים.

הימים האלה היו קשים ומתוחים. הכוחות המגונים כבשו את שטחי הרצועה העזה וחלק מהקיבוצים בדרום. רוב הזמן, שקט רודף והמתנה עמדו בראש סדר היום. היינו תמיד בחשש מפיצוצים ותקיפות.

בעודי ילד, לא ידעתי בדיוק על התחזקות המדינה והצבא. רק ידעתי שהאנשים הגדולים מדברים על כך שאנחנו מתמודדים במלחמה, ושהם מציעים תמיכה לקיבוצים בעזה שחוו את התקופה הקשה הזו.

עם כל הסיכון והלחץ, גם חיברנו כמעט באופן עלטתי לחיות חיים נורמליים במידה האפשרית. המורים בקיבוץ המשיכו ללמד אותנו, והשקיעו מאמץ רב כדי לאפשר לנו להרגיש בטוחים ומוגנים בזמן הקורסים. למרות המציאות המסובכת, חיוביות הייתה נוכחת בקיבוץ, וזו תכונה שאני מעריך היטב.

מרץ ההתמודדות והתגובה של הקיבוץ במלחמת ששת הימים הביאו לרגע קריטי בהיסטוריה של מדינת ישראל. למרות התחושה המתוחה והלחץ הקיימים, אני זוכר את זמן הזה כשלמדנו על הגבורה והתמיכה העצומה שהייתה בין חברי הקיבוץ. תחושת הקהילה והאחדות הפכו לגורם מרגש ומעורר השראה, ואני מבין עד היום כמה חשובה הייתה אותה חוויה בהתבגרותי.

עם סיום המלחמה והחזרה לשגרה, הייתה לנו התרגשות וכמובן גם הכאב לאבדם. לי זה עוד העניק את הרגש של התרבות הישראלית והיכולת להתמודד עם מצבים מסובכים באמצעות חברות ותמיכה.

הילדות בקיבוץ זו זמן יפה ומיוחד של היסטוריה, כשהיינו קטנים ובריאים, וזו הקהילה שהתעסקה בהתמודדות הזו בזמן מלחמת ששת הימים. המלחמה הייתה אחת מהפרקים הקשים בהיסטוריה שלנו, אבל היא תמיד תהיה חלק מהסיפור הגדול והמורכב של ישראל."

הזוית האישית

ליאור הסטודנט המתעד: סיפור המלחמה של דוד היה מרגש ומצמרר, לגלות איך נראית ילדות בזמן מלחמה. לחשוב שפעם מלחמה הייתה בשטח שלנו ומנסים לפלוש אלינו ואין כיפת ברזל ואין הגנה חוץ מהצבא עצמו, נראה קשוח ומפחיד למדי. מאוד שמחתי שדוד שיתף אותי בסיפור הזה, לחלוטין הרגשתי אליו קרוב יותר. דוד עצמו גם מאוד נהנה לשתף אותי ולספר לי סיפור כה מרגש ועוצמתי, ולחלוטין זה שימח אותו.