מאגר סיפורי מורשת

שמי כיום הוא שרה רביב, שם משפחתי מהבית הוא טורקו, מקור שם משפחתי בא מכך שהסבים שלי באו מהעיר טורקו הנמצאת בפינלנד, ובשלב מסוים הם עברו לפולין, וככל הנראה בפולין הם כונו בשם העיר ממנה באו ונקראו טורקו, וכן נשאר שם המשפחה.

הוריי, צילה וזאב טורקו, כבר נולדו בוורשה אשר בפולין. בתחילת שנות השלושים של המאה הקודמת, התגברה האנטישמיות בפולין והוריי החליטו להגר למצרים לעיר הבירה קהיר שהייתה מאוד מפותחת באותו זמן מבחינת תרבות במסחר והיחס הטוב מאוד ליהודים, שם גם אני נולדתי בשנת 1947, בת זקונים לשתי אחיות גדולות אשר גם הן נולדו בקהיר. החיים במצרים היו טובים מאוד, הוריי עסקו במסחר וטקסטיל.

עם קום המדינה, בשנת 1948, הורע מצב היהודים במצרים והוריי החליטו כי הגיע העת לעזוב את ארץ מצרים. עלינו לארץ ישראל בדרך-לא-דרך. אי אפשר היה באותה תקופה לעלות ישירות ממצרים לישראל (הרי היתה מלחמה – מלחמת העצמאות) ולכן אבי הודיע למצרים שאנו חוזרים לפולין. הפלגנו באונייה ממצרים אל איטליה ומשם אל נמל מרסי שבצרפת. שם המתינו לנו אנשי הסוכנות היהודית אשר העלו אותנו (לפני כן שהינו מספר שבועות במחנה מעבר) אל אוניית המעפילים "גלילה" אשר היתה אונייה רעועה וחורקת אשר היטלטלה בין הגלים ולבסוף עגנה בנמל חיפה.

קבענו את מושבנו בעיר נתניה (באחת מנסיעותיו העסקיות ממצרים, אבי הגיע אל מדינת פלשתינה ושם קנה לפני קום המדינה מגרש גדול בנתניה שעליו יכולנו לבנות את ביתנו הראשון) העיר היתה כולה חולות ומעט מאוד בתים היו בה.

בארץ היה מחסור גדול באוכל, מכיוון שהמדינה היתה צעירה באותה תקופה. המשפחה קיבלה פנקס תלושים, ובעזרתם יכולנו לקנות מעט בשר, ביצים ולחם. בבית דיברנו צרפתית אבל מהר מאוד השתלבתי עם הצברים דוברי העברית, המשחקים בהם נהגתי לשחק בילדותי היו שוטרים וגנבים, מחבואים, קלאס, והסתובבנו הרבה במחנה האנגלים הנטוש. הילדים בגן הילדים היו כולם עולים חדשים ומארצות שונות, שלא כולם ידעו טוב עברית, ושם למדנו שירים בעברית וסיפורים על ראשית המדינה, למדתי בנתניה בבית ספר יסודי הקרוי על שמו של איתמר בן אבי, עם אותם ילדים שהייתי איתם בגן (עד היום שמרתי איתם על קשר). עליתי לבית הספר התיכון, אשר קרוי על ע"ש שאול טשרניחובסקי.

לאחר סיום לימודיי, התחתנתי עם יעקב רבינוביץ שעלה מרוסיה והתחנך בקיבוץ גבעת חיים איחוד. הוא למד בבית הספר הטכני של חיל האוויר ושירת כקצין בחיל האויר הישראלי עד צאתו לגמלאות.

במהלך שירותו הצבאי של בעלי, נסענו כל המשפחה לארצות הברית לשליחות של מספר שנים מטעם חיל האוויר כדי ללמוד על "טילי ההוק" אשר שימשו להגנת מטוס חיל האוויר. לפני הנסיעה נאלצנו לעברת את שם המשפחה. בחרנו לעברת אותו  מרבינוביץ – לרביב. שם בארצות הברית נולד בני השני, אחיה האמצעי של בתי הבכורה חגית (אמו של עמית).

כיום אני נשואה ליעקב, יש לי שלושה ילדים נשואים ושמונה נכדים, שניים מילדי מתגוררים בנתניה ואחד מהם נשוי ומתגורר ביוהנסבורג אשר בדרום אפריקה. אני אוהבת לצייר ויש לי חדר בבית אשר תלויים בו הרבה מהציורים שלי, אני מתגוררת בנתניה ועובדת בחצי משרה.

הזוית האישית

סבתא שרה: זו הייתה חוויה ותענוג גדול לעבוד עם נכדי האהוב עמית על עבודת השורשים. חלק מהסיפורים עמית לא הכיר ושמחתי שהוא נחשף אליהם דרך התכנית הזאת.

עמית: מאוד נהניתי לעבוד עם סבתי האהובה, גיליתי הרבה סיפורים שלא הכרתי על המשפחה ובנוסף זאת היתה חוויה מאוד מהנה.