מאגר סיפורי מורשת

אנחנו: שקד, יותם ונועה, תלמידי כיתה י' 6, במסגרת התכנית הקשר הרב דורי מתעדים את סיפורה של מרים, סבתא של שקד.

ילדות

מרים נולדה בארץ ישראל  בשנת 1953 לאמא חנה ואבא מרדכי. היא גדלה במעברה בנחלת יהודה בראשון ומספרת שהיה קשה לחיות שש נפשות בצריף אבל למרות הקושי היה שמח ולא הרגישו בחוסר של דבר. היא זוכרת שאבא שלה היה עובד ואימא שלה טיפלה בילדים, בישלה וגם עבדה בניקיון לפעמים. הוריה היו דוברים עיראקית יהודית אבל בבית דיברו בעברית.

היא זוכרת שאמא שלה הייתה מכינה המון מאכלים גם משאריות כדי להסתפק במה שיש והיתה אופה הרבה ומכינה אוכל עיראקי כמו: סלונה, קובה, חמין, אנגרי, תבית, מרק שעועית. מרים מספרת גם שמכל המשפחה היא הייתה יותר מפונקת אז אימא שלה הכינה לה מאכלים מיוחדים בשבילה.

בגיל שש הם עברו לנחלת יהודה בראשון לציון וגרו בבית "נורמלי", רגיל. מרים למדה בבית ספר יהודי, קפלן ובברנר, בתי ספר מתקדמים לאותה תקופה. היא זוכרת שהייתה משחקת בחוץ גומי, קלאס, חמש אבנים ועוד משחקים עם החברים והייתה חוזרת הביתה בחושך כשנגמר היום. היא זוכרת שבחורף כל החברות היו סורגות יחד ובגלל שלא היו להן מסרגות הן היו לוקחות תיל מגדרות ומכינות מסרגות. היו לוקחות גם סוודרים פורמים אותם וסורגות לסוודר חדש.

היא מספרת שהיא מתגעגעת להורים שלא החסירו ממנה דבר ולמשפחה.בחגים כל המשפחה הייתה יחד, הם חגגו ואכלו את כל מאכלי החג ומקיימים מצוות יחד לפי ההלכה.

מרים בצעירותה

מרים ואחיה כשהיו קטנים 

עלייה והתיישבות

מרים נולדה בארץ ישראל, בעיר ראשון לציון, היא נולדה בבית החולים אסף הרופא. מרים גדלה במעברה נחלת יהודה וכשהיא הייתה בת שש עברה לראשון לציון. היא למדה בבית הספר ברנר, ובגיל 18 התחתנה והביאה ארבעה בנים.

כשמרים הייתה בת 14 פרצה מלחמת ששת הימים, המלחמה הייתה קשה ומפחידה אבל אחרי שישה ימים ניצחנו והיה מאוד שמח, כולם רקדו עם דגלי ארץ ישראל. בשנת 1977 היה מהפך השלטון בארץ. בגין עלה לשלטון והיתה שמחה גדולה, בבחירות הם שמו פוסטרים ועזרו לאבא שלה בקלפי בכך שתמכו בבגין.

מרים לא התגייסה לצבא ולא עשתה שירות לאומי כי היא התחתנה בגיל 18.

סיפורי אהבה ומשפחה

מרים התחתנה בגיל 18 עם אהרון ויש להם ארבעה ילדים ותשעה נכדים. הם פעם גרו ברחוב חיש בראשון לציון וכיום הם עדיין גרים בראשון לציון אך ברחוב אחר.  כל שישי ושבת בני המשפחה באים אליהם, עושים קידוש בערבי שבת, חוגגים יחד חגים ונהנים.

כשמרים הייתה בת 15 דוד שלה התחתן. היא ואהרון, לימים מי שיהיה בעלה, נפגשו שם לראשונה וההורים שלהם שידכו ביניהם. בדרך כלל בעבר היו שידוכים והיו יוצאים למועדונים ושם הם היו מכירים חברים.

הקשר של מרים ואהרון עם ילדיהם היה קשר של פתיחות וקרבה, מרים הייתה כמו חברה שלהם הם היו מספרים לה הכל, הם היו יותר פתוחים איתה ופחות עם אהרון כי הוא היה פחות מסכים להם לדברים. לכל אחד במשפחה היה כינוי והם היו צוחקים אחד על השני, הם אהבו מאוד לטייל וכל שישי ושבת הם היו אוכלים ביחד כל המשפחה המורחבת. הגעגוע שלהם לאותה התקופה זה לטיולים ביחד ולסיפורים שמרים הייתה מספרת ומלמדת אותם.

מרים, אבא שלה והאחים שלה בים

מרים והמשפחה

געגוע לחפץ

כל חג שהיו עושים את ליל הסדר היו מספרים סיפורים על ליל הסדר ומחביאים את האפיקומן והיו מספרים בדיחות וצוחקים. מרים מתגעגעת לכל המאכלים שאמה הייתה עושה למשל, ריבת תפוזים וחמין. יש למרים גם תכשיטים של אימא שלה שעד היום הם אצלה.

תכשיט של אמא של מרים

הזוית האישית

מרים: היה לי כיף להשתתף בתכנית עם הקבוצה, היה מאוד מעניין.

יותם: נהניתי והתרשמתי מאוד מסיפוריה המרתקים של מרים על ילדותה ועל הדברים שחוותה במהלך חייה.

שקד: היה מאוד כיף ללמוד ולהקשיב לסיפורים שמרים סיפרה על הילדות שלה, היה מאוד מעניין.

נועה: היה לי מאוד מעניין לשמוע על הילדות של מרים ועל החוויות שלה.