מאגר סיפורי מורשת

שמי אורית ויסנר אני הבת האמצעית במשפחת דורון, אחות לרמי הגדול ממני בחמש שנים ואחות לענת הקטנה ממני בעשר שנים.

בילדותי

נולדתי במאה הקודמת בשנת 1956, סבא שלי, בועז דנקנר נולד בשנת 1900 והיה בן 56  כשאני נולדתי, נולדתי בנתניה וחשוב לציין שהעיר נתניה זו העיר שסבא שלי (בועז דנקנר) ייסד ובנה אותה, הבתים היו חד קומתיים ורחוב אחד ראשי הרצל חוצה את העיר ממערב הים עד למזרח.

 נולדתי בבית החולים "אסותא" – 1956

כשהייתי קטנה לא אהבתי את השם אורית, מה יכולתי לעשות?? אך כשבגרתי אמרו לי שהשם שלי יפה כי הוא מ א' עד ת'  (א_ _ _ת) , יש בו הכל. בילדותי מאוד אהבתי לשחק במשחקי הילדות האהובים: קלאס , מלחמה, תופסת, סימני דרך, משחקי כדור שונים ומשחקי קופסא. אהבתי גם לשחק בבובות, הייתי מסדרת אותן במעגל והייתי המורה שלהן, לימדתי אותן מה שאני למדתי בבית הספר.

אחי רמי גדול ממני בחמש שנים, היה מתנהג אלי לא יפה ובקושי שיחקנו יחדיו, הוא היה מגרש אותי מחדרו ולא משתף אותי בתחביבים שלו כדי שלא אהיה למטרד עבורו.

 עם אחי רמי

אהבתי מאוד לאכול כל מה שקשרו למנטה, אהבתי קרטיבים בטעם מנטה, אהבתי לאכול תירס מקופסא, זה היה מעדן בשבילי.

בבית הספר לא אהבתי את שיעורי חשבון ועברית. מאוד אהבתי את שיעורי הספורט ואני מקפידה לעשות ספורט עד היום זה מאוד עוזר לי לגוף ולנפש. יש לציין שבית הספר בו למדתי נקרא על שם סופר ידוע  שהיה חבר של סבא שלי (ביאליק). בכיתה היו המון תלמידים היינו יושבתי בטורים. ספרים שאהבתי לקרוא בילדות : דנידין, קופיקו וחסמבה. מאוד אהבתי את השירים של הלהקות הצבאיות ואת להקת הביטלס,

כשגדלתי ולמדתי בתיכון הוצאתי רישיון והמכוניות של פעם היו עם גיר רגיל ולא אוטומטי, אבא שלי הגיע בשנות ה-20 עם מכונית מחדרה לנתניה על מנת לפגוש את אמי, הרכב היה מדגם ספורט, מוריס בצבע אדום שהייתה נדירה במחזותינו.

 מאלבום ילדותי

אחרי התיכון הכרתי את מאיר והתחתנו, לכן לא שירתי בצבא, גרתי כל חיי בנתניה ומגיל 39 עברנו לנורדיה. כשהייתי קטנה היה לי חלום שתהיה לי אחות קטנה, החלום התגשם כשהייתי בת עשר הבטחתי לאימא שלי שאעזור לה בכל מה שהיא תצטרך וגם בהריון.

החלום שלי לעתיד הוא לרכוש סאפ (גלשן ישיבה) ולנסוע לים כל בוקר, שילוב של אהבה לים ולספורט – אני בדרך להגשים את חלומי כרגע ואני לוקחת שיעור פעם בשבוע.

הזוית האישית

סבתא אורית: העבודה הוסיפה לקשר ביני ובין יובל נכדי‚ שמחתי לשתף אותו בילדותי דיברנו על ההבדלים בתקופה שבה אני גדלתי ולתקופה הנוכחית.

יובל: היה לי ממש כיף ללמוד על סבתא, גיליתי המון דברים מעניינים בתהליכים וזה קירב אותי אל סבתא שלי.