מאגר סיפורי מורשת

הילדות של סבא וסבתא

סבתא התחנכה בגן של ויצ"ו וסבא בגן דתי בהתחלה ולאחריו, חילוני.

בהפסקות בביה"ס הם שיחקו קלאס, מחבואים, גולות, גומי ותופסת. טלפון לא היה בבית ולא טלוויזיה, שלא לדבר על מחשב או פלפון.

הילדות של סבא הייתה מלאה בחברים וחברות. הוא היה חופשי בשעות אחר הצהריים, השקיע פחות בלימודים ונהנה יותר מחברת חברים. הוא השתתף הרבה בריקודים, טייל עם חברים על אופניים, הלך לים והיה מאושר. לימודים עניינו אותו פחות. הוא יצא גם להרבה טיולים עם הוריו. נסעו לאילת, לטבריה, ישנו באוהלים בשטח והוא היה מאושר. כמו בילדותו, הוא גדל להיות אדם עליז ומאושר תמיד.

הילדות של סבתא הייתה בצל חיים בבית של הורים ניצולי שואה. הם חוו את השואה ברומניה. ראו את הגרמנים יורים וממיתים יהודים. אחיו של אביה בן 16 בלבד, קיבל מכות בבטנו, אח"כ נורה ע"י גרמני והוכנס פצוע לקרונות המוות, שם נחנק מגופרית. אביה בעצמו התחבא בבור ביוב כשעכברים מכרסמים אותו ודם האנשים זולג עליו.

אמא של סבתא הפסיקה ללכת לבית הספר מרוב פחד. כילדה, היא חטפה מכות, כשידיה מורמות והיא בוכה. אחיה ואביה, שהיה רק בן 38, הוכנסו לתוך קרונות המוות. אחיה מת בידיים של אביו מחנק של גופרית והאב מת מצער. גם העלייה שלהם לארץ לא הייתה קלה ובצורה בלתי לגלית, לא חוקית. אבא שלה עבר מדינות רבות בדרך לארץ וישב בבתי כלא ואמה הגיעה באוניה שכולם היו דחוקים בה יחד ובהתחלה אף לא קיבלו אישור לרדת מהאוניה אל חופי הארץ.

אחרי ילדות שכזו קשה להביע רגשות. קשה לתת אהבה. לא היה מי שייתן להם והם לא ידעו לתת. האהבה אצלם התבטאה באופן חומרי. הם דאגו יותר ללימודים של סבתא. הקנו לה כל מה שיכלו מבחינה זו ופחות הסתכלו על הצד החברתי או הרגשי. הפחד והדאגה גברו על הכול. הם שמרו עליה כמו בצמר גפן ופחות נתנו לה לצאת עם חברים.

סבתא הייתה טיפוס מופנם והקדישה את רוב היום ללימודים ולטלוויזיה, כשקנו אותה כשגדלה. היא הייתה תלמידה מצטיינת. היא עברה במסגרת הרפורמה לבית הספר הריאלי ושרדה עד לסיום התיכון. ילדות שכללה אולי 2 חברות טובות ולא יותר. השאר ראו בה אדם שניתן לנצל ולהעתיק ממנו את השיעורים בבוקר. ההורים לא אהבו לטייל כך שהבילוי היחידי כלל הליכה לים. ילדות שנראית לצופה מבחוץ אומללה ,אבל לאדם שלא מכיר יותר, טוב לו גם בכך.

גם סבתא וגם סבא הם נולדו בסביבה שגרו בה גם ערבים וכולם חיו ביחד והיו חברים. שניהם גרו בהתחלה בבית שהשירותים בו והמטבח היו משותפים לכל השכנים מחוץ לדירות. רק בגיל 5 לערך הם עברו לדירה רגילה.

סבא וסבתא בנישואיהם

היכרותם של סבא וסבתא

סבא וסבתא הכירו בתקופת השירות הצבאי. הם נסעו מדי יום ראשון באותו האוטובוס שנסע במשך כשלוש וחצי שעות, לבאר שבע. בתחילה הם לא דיברו ביניהם, אבל לקראת סוף השירות של סבתא, החלו לדבר. כל אחד סיפר על עצמו ועל הבית שלו. הם אפילו התחלקו באוכל שהאימהות הכינו להם לדרך. לסבתא היה חבר בבאר שבע, אבל לאחר שהם נפרדו, סבא החליט לבקש את מספר הטלפון שלה. סבתא אמרה לו שהיא לא מוכנה כרגע לחברות, אבל מוכנה לצאת אתו כידידים. הוא אכן התקשר והם התחילו לצאת. בגיל 22,לאחר שסבא השתחרר, הם התחתנו. סבתא חיפשה את החופש מהבית המחניק וסבא הסכים.

סבא וסבתא ביום חתונתם

הזוית האישית

הנכדה אופק: התרגשתי לשמוע את הסיפור של סבתא שלי ונהנתי ביחד איתה ללמוד על המשפחה ועל דברים שלא ידעתי ואיך שסבתא שלי נפתחה וסיפרה הרגשתי הרבה יותר מחוברת למשפחה ולדעתי כל מי שיקרא את הסיפור יתרגש וילמד כמוני.