מאגר סיפורי מורשת

סבי לוי סמואל נולד במומביי שבהודו ב 1956. הוא עלה עם משפחתו ארצה בשנת 1966 כשהוא כבן אחד עשרה.

מומבאי, היא העיר הגדולה ביותר בהודו, המרכז המוניציפלי השני בהודו ואחת מחמש הערים הגדולות בעולם. נכון לשנת 2011 מונה אוכלוסיית העיר עצמה 12,478,447 תושבים, ואוכלוסיית המטרופולין כולה מונה 18,414,288, בצפיפות של כ-23 אלף נפש לקילומטר רבוע. שטחה 603.4 קמ"ר. ויקיפדיה

סבא בחר לספר לי על החתונה שלו ושל סבתא ולהראות לי תמונה מהחתונה.

התמונה הזו צולמה ביום הנישואים של סבי לוי וסבתי ציפורה  בתאריך 15.08.1979 בסטודיו באשדוד.

סבתא ציפורה הייתה אז בת עשרים ושתיים, וסבא לוי היה אז בן עשרים ושלוש וחצי.

סבתא ציפורה זוכרת שהחיוך בתמונה מאולץ, כי היא הייתה עצובה מאוד. לצערה יום לפני החתונה, סבתה מצד אמה נפטרה, ולסבא לוי התמונה מזכירה תחילת דרך משותפת מאוד קשה.

בנוסף, החתונות והאירועים בתקופה זו היו מאוד פשוטים, טקס הנישואים התנהל בבית כנסת, וקבלת הפנים נערכה במקלט של הבניין, בסך הכל היו להם פחות מחמישים מוזמנים וחודש אחרי הנישואין, הוא פוטר מאל על אך במזל לפני הפיטורין התחיל לעבוד בתדיראן.

במהלך החתונה, לסבתא ולסבא היה אדם משמעותי ביותר, שהיה נוכח בטקס הנישואין, לסבתא זו הייתה אמא, שלמרות היותה באבל כבד על מות אמה, נכחה לאורך כל הטקס שלהם. בשביל סבא שלי, האדם המשמעותי ביותר שהיה נוכח בחתונה שלהם, הוא סבא ראובן מצד האבא. עד גיל שמונה סבא שלי גדל אצלם בבית והוא היה הדמות הדומיננטית בחייו.

לאחר החתונה סבתי שינתה את שם המשפחה מיעקב לסמואל, והיא סיפרה לי איך הרגישה: "ההרגשה הייתה קשה וכבדה, השיא היה שכשהיו שואלים אותי במשרדים ממשלתיים ובבנקים לשמי, הייתי עונה יעקב מתוך הרגל, כך שהקושי הכי גדול, היה השינוי מיעקב לסמואל במשרד הפנים."  סבתא שלי אומרת שהיא הייתה יותר שמחה בחתונה, אם אפשר היה לשנות את התאריך של החתונה ולדחות לתאריך אחר, אך מכיוון שביהדות אסור לדחות חתונה, הם לא דחו אותה.

סבא שלי סיפר לי כמה דברים שהיה רוצה לשנות בחתונה. הייתי רוצה לתת לסבתא חתונה גדולה ועשירה יותר, אך המצב הכלכלי שלי לא אפשר זאת כי שנה לפני החתונה השתחררתי מצה"ל, ולא היו לי חסכונות. הייתי רוצה שציפורה תגיע יותר שמחה לחתונה.

סבתא שלי אומרת שלמרות כל מה שהיה בחתונה. היא לא הייתה רוצה לחזור לאותו היום והיא מוסיפה למה. "לא הייתי רוצה לחזור לאותו היום לראות את אמי במצב הכי קשה. היום אחרי שאיבדתי את אמי, אני מבינה כמה זה היה לה קשה לחגוג את יום הנישואים שלי."

סבא שלי אמר שהוא ברגשות מעורבים, מאחר והחמש עשרה באוגוסט, הוא יום העצמאות של הודו, המדינה בה הוא נולד. הוא מאוד ציפה וחיכה להיות נשוי לסבתא, אך עם כל מה שקרה לסבתא של סבתא הוא אמר, שאולי היום היה דוחה למועד אחר.

סבא וסבתא סיפרו לי שהיה מדובר בתקופה קשה, והם היו זוג צעיר שגר בבית הוריו, ללא פרטיות,  והם גרו בדירה קטנה שבה התגוררו שש נפשות.  הם עבדו בעבודות חדשות בהן צריך להוכיח את עצמם, ובמקביל לחסוך כסף לבית משלהם, ובאמת חודש אחרי החתונה סבא פוטר. סבא אמר לי שהדבר שהוא כל כך אהב בחתונה, זה את עצם הנישואין לסבתא. בהמשך נולדו להם ילדים וכיום יש להם גם נכדים ונכדות.

הזווית האישית

עמית: היה לי כיף לשמוע את סיפורם של סבא וסבתא שלי, ולדעת יותר על החתונה שלהם, ועל חייהם בהמשך.