מאגר סיפורי מורשת

שמעון יוסלסון ודורה דיין נולדו , גדלו והתחתנו בוילנה אשר בליטא. שמעון היה סוחר ודורה רופאת שיניים. באותה תקופה היה מאוד נדיר שדורה , גם אישה וגם יהודייה , למדה רפואת שיניים באוניברסיטת ורשה.

לדורה ושמעון נולד בן יחיד הרי הוא זאב , אבא שלי. סבא שמעון היה בקבוצת היהודים שהגרמנים הוציאו להורג ביער פונאר ועל שמו אני קרואה – שמעונה .

סבתא דורה הייתה בגטו וילנה והגיעה לארץ עם הסוכנות היהודית לאחר תום המלחמה. סבא וסבתא מהצד של אמא שלי , זאב ושרה עלו לתל אביב בעליה השלישית ב1923 מלודז' שבפולין. סבא זאב היה ממקימי קואופרטיב "דן " ומבוני הבתים הראשונים ברחוב דיזנגוף בתל אביב.  

   

כשאבא זאב גדל הוא נסע ללמוד רפואה באוניברסיטת פיזה אשר באיטליה. בשנה השנייה ללימודיו פרצה מלחמת העולם השנייה והסטודנטים היהודים גורשו מהאוניברסיטה. זאב ברח לרוסיה ואחר כך הצטרף לצבא הפולני איתו הוא הגיע לעירק ומשם לפלשתינה.

הבת השנייה של זאב ושרה, היא אמא שלי לאה, כמעט צברית כי הגיעה לארץ בגיל שנה , גדלה והתחנכה בתל אביב  בבית הספר לבנות בנווה צדק, בתיכון חדש ובשומר הצעיר. כיום היא בת 92 ומתגוררת בדיור מוגן "עד 120" בראשון לציון. כשהגיע זאב יוסלסון לפלשתינה הכיר בחתונה של חברים את לאה גלבלום התל אביבית והיא הפכה למורה לעברית שלו , לאחר מכן הם התחתנו. בשנת 1948 פרצה מלחמת השחרור ואבא זאב גויס לצבא הגנה לישראל.

במרבית שנות חייו זאב עבד בלוגיסטיקה במשרד הדואר שהפך לאחר מכן למשרד התקשורת ולאה הייתה מורה פרטית לאנגלית. 

אני שמעונה 

נולדתי ב-19 למאי 1948 יחד עם אחותי התאומה עציונה בבית החולים הדסה בתל אביב , ביום בו הופצצה התחנה המרכזית בתל אביב. זה היה ארבעה ימים לאחר הכרזת העצמאות על ידי דויד בן גוריון.  השם שמעון הוסב לשמעונה ואחותי נקראה עציונה על שם גוש עציון ששם נלחם טוביה, אח של לאה במסגרת הפלמ"ח ואף נפל בשבי הירדנים והוחזר לבסוף בחילופי שבויים.

עציונה ואני הלכנו לגן "ברוניה" המפורסם בגבעתיים.   לאחר מכן למדנו בבית הספר היסודי "עליות" ברמת גן. היינו פעילות בצופים בשבט עציון ובחוגי ספורט בבית התלמיד. בנות כתתנו התחלקו לקבוצה של עציונה ולקבוצה שלי ואנחנו בתור ראשות הקבוצה ארגנו לקבוצות טיולים ופעילויות חברתיות שונות.

בגיל 14 זכינו במלגת לימודים לגימנסיה הרצליה אשר בתל אביב , לאחר שהמיליונר האמריקאי משולם ריקליס , בוגר הגימנסיה החליט לחלק חמישים מלגות לימודים לתלמידים מצטיינים בוגש דן כדי שילמדו בה ויעלו את רמת הלימודים. תקופת הגימנסיה התאפיינה בלימודים קשים במגמה הביולוגית ,במסיבות של ריקודים סלונים לצלילי השירים של פול אנקה ואלביס פרסלי ובבילוי אין סופי בחוף גורדון בתל אביב. טיילנו הרבה גם ברחבי הארץ ועזרנו בקיבוצים במסגרת הגדנ"ע.

בשנת 1966, בגיל 18 התגייסתי לצה"ל ושירתתי בבסיס קליטה ומיון בתל השומר במדור מחקר וסטטיסטיקה. תקופת הצבא לא רק הייתה מעניינת בגלל התפקיד המאתגר אלא גם מיוחדת משום שבמהלכה פרצה "מלחמת ששת הימים" שבעקבותיה טיילנו בהרבה שטחים חדשים שנכבשו ברמת הגולן, בירושלים , ביריחו , בסיני ובשארם א-שיך.

לאחר השרות הצבאי נרשמתי ללימודי רוקחות באוניברסיטה העברית בירושלים. אהבתי מאוד את מקצועות הכימיה , מדעי החיים ופעילותן של התרופות.

במהלך הלימודים הכרתי את אדי סופרסטיין שהיה מנהל אגף הרוקחות בבית החולים הדסה. אדי יליד ארצות הברית עלה לארץ לאחר שרות צבאי בחיל הים האמריקאי במלחמת העולם השנייה, לאחר השתתפות במלחמת השחרור בארץ במסגרת המח"ל ולאחר שסיים את לימודי רוקחות בתי חולים בארצות הברית.

אדי היה נשוי עם שלושה ילדים בוגרים אדי היה מבוגר ממני ב-22 שנה. ניסינו להלחם  בסיפור האהבה שלנו ולבסוף החלטנו על פרידה ועזרה לכך ההתרחקות בעקבות נסיעתי  לארצות הברית לאוניברסיטת מישיגן כדי לעשות דוקטורט בשטח החדש שהתפתח ברוקחות רוקחות- קלינית .

עם סיום לימודי חזרתי לאוניברסיטה העברית והקמתי את תוכנית הלימודים לתואר שני ברוקחות קלינית .האהבה שלי לאדי לא פסקה , אדי  התגרש והתחתנו ב-1976 במלון המלך דויד בירושלים .בנינו  את ביתנו בשכונה רחביה בירושלים ונולדה בתנו היחידה- דנה.

דנה נולדה בראשון לאוגוסט בשנת 1980.

כשדנה הייתה בת שבעה שבועות נסענו לשנת שבתון לקולג' לרוקחות אשר באוניברסיטה של יוטה בארצות הברית  שם עסקנו בהוראה ובמחקר. נהיננו שם מהשלג הרב, אתרי הסקי והכרת תרבות חדשה של המורמונים שסולט לייק סיטי היא בירתם.

יום לפני יום הולדתה הראשון של דנה וכמעט בסוף השבתון נפטר אדי במפתיע בגיל – 55 מדום לב וחזרנו לירושלים. הייתי בת 33 בלבד וכבר אלמנה. בנוסף לאתגר התחלת החיים החדשים , המשך בניית תוכנית הלימודים והמחקר  החדשה ברוקחות קלינית בראשה עמדתי באוניברסיטה העברית, נוסף לי אתגר חדש: גיליתי שדנה נולדה חרשת ולפיכך זקוקה להשקעה נוספת בטיפול וחינוך כדי שתוכל להשתלב בעולם השומע.

במקביל לשהות במעון הילדים של הדסה עין כרם- בקרבת משרדי שבבית ספר לרוקחות ,דנה ביקרה גם בגן הילדים של מיח"א  (עמותות מיחא מסייעות לילדים חרשים ולילדים עם לקויות בשמיעה)במרכז ירושלים.

בדירתנו תליתי שלטים על כל חפץ עם שמם , כך שדרך הקריאה בה שלטה כבר בגיל שלוש , למדה דנה לדבר כמובן גם עם הרבה שיעורי עזר של קלינאיות תקשורת.

בירושלים האמינו באותה עת שרצוי לא לשוחח בשפת הסימנים כדי שהילד יוכרח לדבר ולקרוא שפתיים. התקשורת לפיכך , הייתה קשה עד שעברנו לתל אביב כשדנה הייתה בת שבע, התחילה לימודים בבית ספר בלפור ששילב תלמידים חרשים בכיתות עם תלמידים שומעים. כאן נחשפה דנה לחרשים דוברי שפת סימנים, קלטה את השפה הטבעית לה וחייה התחילו להיות קלים יותר.

כשבמאי סרטים תיעודיים עקב אחרי ילדים חרשים בבית ספרם כדי להפיק סרט שיספר את סיפורם, דנה כבשה את לבו ונוצר הסרט: "דנה יודעת מה היא רוצה" שזכה בפרסים רבים כולל בחו"ל. רואיינו אז רבות על הסרט, הן בעיתונות הכתובה והן בטלוויזיה. דנה הייתה תלמידה טובה והשקיעה הרבה בלימודי עזר נוספים כדי להשתלב כמה שיותר בכיתה רגילה בבית הספר התיכון המקיף יהוד, שהיה ביה"ס משלב.

דנה סיימה בחינות בגרות בהצלחה, התגייסה כמתנדבת לצה"ל ושירתה בחיל האוויר בבסיס פלמחים כמשקית ניווט. דנה קיבלה את אות המתנדב המצטיין מהרמטכל דאז אהוד ברק.  

 

במועדון החרשים הכירה דנה את שי לוי, חרש גם הוא, והאהבה פרחה. כשדנה הייתה בת 21 ושי בן 25 הם התחתנו בחתונה מאוד שמחה , מרגשת ומתורגמת לשפת הסימנים כשבין המשתתפים בני המשפחה וחברים שומעים וגם חרשים. דנה למדה לתואר ראשון בגיאוגרפיה וחינוך לא פורמלי באוניברסיטת בר- אילן והפכה למרכזת הדרכה וחונכות  בכירה במכון לקידום החרש. שי למד הנדסת חשמל בבאר שבע ומנהל עסקים במכללת נתניה והוא מהנדס בחברת החשמל. דנה ושי הופכים להורים לענת , מאי ונוי.

בסוף מרץ 2005 נולדה ענת נכדתי הבכורה, הייתי נוכחת בלידתה וזו הייתה חוויה אדירה וחד פעמית. ענת כיום בת 11 , לומדת בכיתה ה' בביה"ס  המשתלה  בשכונת המשתלה בתל אביב והיא כותבת יחד איתי את סיפור חיי במסגרת הקשר הרב דורי. ענת אוהבת מאוד להופיע על הבמה , לשחק , לרקוד ולהתראיין. כעבור שנתיים נולדה מאי , נכדתי השנייה. מאי לומדת בכיתה ג' בבית הספר המשתלה, אוהבת מאוד ספורט ומצטיינת בכדורגל וכדורסל.  ענת ומאי אוהבות גם רכיבה על סוסים , בישול ופעילות בתנועת נוער הצופים (שבט צהלה ). לפני שנתיים וחצי נולדה נכדת הזקונים שלנו- נוי. נוי עדיין במעון ילדים בשכונת המשתלה. כל שלוש הבנות שומעות ,דוברות ומבינות את שפת הסימנים החל מגיל שנה וזאת במקביל לשליטה בשפה העברית.  עולמן עשיר יותר בהיותן חלק גם מתרבות אחרת ונוספת ומהחוויה של קבלת האחר והשונה.

 

רוקחות קלינית הינה כיוון חדש יחסית במקצוע הרוקחות.  תפקידו של הרוקח הקליני הוא לדאוג שהטיפול התרופתי של החולה יהיה המיטבי ביותר עבורו, כלומר היעיל ביותר והבטוח ביותר. הוא מייעץ לצוות הרפואי ולחולה על בחירת התרופה הנכונה , התאמת המינון שלה לפי הגיל , הגנטיקה של החולה, מחלות ותרופות אחרות שלו , תפקוד מערכות בגוף כגון כליה וכבד , מצבים מיוחדים כגון הריון והנקה. הכיוון הזה דורש התמחות מעבר ללימודי הרוקחות הבסיסיים.

לאחר סיום לימודי והתמחותי בארה"ב  ברוקחות קלינית נתבקשתי לחזור לארץ ולבנות תוכנית לימודים לתואר מוסמך ובהמשך לדוקטורט ברוקחות קלינית .כך הפכתי ל"אמא" של הרוקחות הקלינית בישראל.  הגעתי לדרגת פרופסורה בזכות כתיבת מעל 100 מאמרים מדעיים ומקצועיים , ספרים ופרקים בספרים , בין היתר , הספר הראשון על טיפול תרופתי בעברית : "מדריך למידע ויעוץ תרופתי" אשר אומץ על ידי אנשי מקצועות הרפואה  בישראל.

בנוסף הדרכתי סטודנטים רבים בעבודות מחקר ובלימודים קליניים במרכז הרפואי הדסה. תפקיד נוסף מאתגר שקיבלתי על עצמי הינו ניהול המדור ללימודי המשך ברוקחות של האוניברסיטה העברית. במסגרת המדור יזמתי ובניתי קורסי השתלמויות חדשים פרונטליים ואינטרנטיים לרוקחים מהמסגרות השונות שיעודדו את השתלבותם בתפקידים חדשים כגון רוקח יועץ ורוקח רושם. הייתי ממקימי האגודה הישראלית לרוקחות קלינית זכיתי בפרסי הוקרה רבים בארץ ובעולם.

 

תשע"ו

 

תכנית הקשר הרב דורי

מורה מובילה: אלונה מייזל

מדריכה: ליאורה כהן