מאגר סיפורי מורשת

סבתא רותי, נולדה בישראל ב 12.4.51 וגדלה בעיר היפה נהריה, בשיכון ותיקים ליד הים.

במקור נולדה בשם רות ציגלמן. הוריה אברהם ורחל ציגלמן החליטו לקרוא לה כך' משום שהם היו ניצולי שואה, ורצו ששמה של ביתם הבכורה יינתן לזכר שמן של אימותיהם אשר ניספו בשואה. כיוון ששמות אימותיהם התחילו שתיהן באות ר', הם החליטו שהאות הראשונה של שמה של סבתא שלי יתחיל גם הוא באות ר'. אמא של אמא של סבתא נקראה רוזה ואמא של אבא של סבתא נקראה רבקה. אמא של סבתא שלי, רחל (גם הוא מתחיל באות ר') אהבה מאוד את השם רות וכך כולם היו מרוצים.

סבתא רבתא שלי – רחל אירן (מצד אמא) נולדה בהונגריה, בהרי הקרפטים, ועלתה ארצה ב-1948 אחרי השואה לקיבוץ כפר מסריק.

סבא רבא שלי  -אברהם  ( מצד אמא) נולד בוורשה – פולין,  ועלה לארץ ב- 1948  גם הוא לכפר מסריק. שם, בכפר מסריק הכירו, התאהבו ונישאו ואחרי פרק זמן קצר עברו להתגורר בנהריה.  ושם נולדה סבתי האהובה  – רותי. לאחר כמעט שנתיים נולדה אחותה מרים (מירי)

סבתא שלי שאת שנות ילדותה עברה בנהריה. היא למדה בבית הספר היסודי "רמז" עד כיתה ח',  אחר כך למדה בבית הספר התיכון "יד נתן". בבית הספר הכירה את סבא שלי- רון ארנשטיין (רוני). בתום לימודיה בתיכון הלכה אחרי ליבה ולמדה בסמינר למורים וגננות ב"אוהלו" אשר על שפת הכינרת.  בתום הלימודים בסמינר התגייסה לצבא ההגנה לישראל, עברה טירונות במחנה שמונים, ולאחר מכן שירתה ביחידת מורות בפיקוד צפון, אשר היה ממוקם בנצרת. לאחר עשרה חודשי שירות צבאי, סבתא וסבא שלי החליטו שהגיע העת לממש את אהבתם ולהקים בית בישראל.

סבא שלי רוני הינו בן המושב רגבה (סבא רבא שלי מצד סבא שלי היו ממקימי מושב רגבה)

שבוע לאחר סיום שחרורו של סבא שלי מהשירות הפעיל בצבא, הם התחתנו ברוב פאר והדר במדשאת בית העם שבמושב, כנהוג בתקופה ההיא ברגבה. כעבור אחד עשר חודשים נולד דודי הגדול  –  דרור. דרור כיום עובד כסגן מנהלת מחלקת החינוך של המועצה האזורית "מטה אשר" בראשותו של משה דוידוביץ'. (מאז נולדו לסבא וסבתא שלי עוד שלושה ילדים שאחד מהם הוא אבא שלי – עומר ולאחריו נולדו שתי הדודות שלי דפנה ואורנה).

כחלק מהחיים הקהילתיים במושב השיתופי ברגבה כל משפחה עבדה ותרמה בהתאם ליכולותיה וכישוריה. סבא שלי היה רב"ש רגבה (רכז ביטחון שוטף), וסבתא שלי שכאמור למדה הוראה וגננות בסמינר אוהלו, עבדה במושב כגננת במשך כשמונה עשרה שנה. תחת ידיה עברו כמה וכמה דורות של ילדי רגבה. עבודה זו הסבה לה שמחה וסיפוק גדול.

סבתא שלי מספרת שהחיים במושב היו נהדרים. סבתא שלי מאוד אהבה לחיות במושב כיוון שהיתה קהילה קטנה תומכת ומגובשת.

לאחר מכן כשהדוד שלי דרור התגייס לצבא, סבתא שלי עברה הסבה מקצועית, היא למדה מזכירות רפואית, ועברה לעבוד בקופת חולים מכבי בנהריה, בתור מזכירה רפואית. עם הזמן למדה עוד ובנוסף סייעה במעבדת הדם במרפאה, על ידי לקיחת דמים למטופלים.

במשך השנים נולדו לסבתי וסבי עוד שבעה נכדים (מלבדי): מיכל הנכדה הבכורה שהיא גם אחותי הגדולה, ולאחר מכן נולדו בני דודי פלג, שגב, ואני הנכד הרביעי במשפחה. אחריי נולדו  זיו, ירדן אלמה ויהב.

בהגיעה לגיל שישים ושתיים , סבתא שלי החליטה שהגיע הזמן לפרוש, לצאת לגמלאות.  כיום היא נהנית לבלות עם המשפחה ונכדיה, ללכת לחוגים, לטפל בגינה ועוד. וזה כל סיפור סבתי האהובה – רותי.

הזווית האישית

אלון: היה כיף מאד להיות עם סבתא שלי, וללמוד על ההיסטוריה המשפחתית, ותוך כדי לצחוק יחד מהסיפורים. אני מאחל לך שתיהני ,תשמחי, תצחקי, ותחיי עוד הרבה שנים ביחד עם המשפחה.

סבתא רותי: מאחלת לנכד האהוב שלי ,אלון, שימשיך להיות מאושר, אהוב ונאהב, מצחיק, ילד טוב, עוזר לכל, ותמיד תמיד בריא. גם תלמיד טוב שזה מאד חשוב.