מאגר סיפורי מורשת

גדלתי בשכונה קטנה ליד הים (עין-התכלת). בהתחלה היו בבית שני חדרים. כשהמשפחה התרחבה, אבי בנה עוד חדר ילדים. הוריי בישלו במטבח, התקלחו במקלחת בבית וכיבסו בחצר הבית. היתה לנו כובסת, ש"בישלה" את הכביסה על אש בחצר (הדליקה גזעי עצים/קרשים). היה לה מקל מיוחד, באמצעותו ערבבה את הכביסה. היא שמה בכביסה הלבנה חומר כחול, שהלבין את הכביסה והוסיפה עמילן. הכביסה נתלתה על חבלים בחצר.

רוב הזמן שיחקנו בחוץ, ברחוב. בשכונה בה גדלתי היה הרבה חול, לא היו הרבה בתים על כן במשחקי ילדות רבים כגון: מחבואים, גולות, קלאס, גומי מתוח וגם קפצנו בחבל קפיצה.

אבא שלי עבד בבניין, הוא בנה בתים וסלל כבישים (דוגמא: אבי בנה את "בית הגדודים" באביחיל). אימא היתה תופרת, לפני כן כשהגיעה לארץ היא היתה ברזלנית. ההורים שלי היו חרוצים מאוד, עבדו קשה והיו אנשים חברותיים ומשפחתיים. אבי היה גבוה מאוד ואמי נמוכה וקטנטנה. לבשנו את מה שאימא תפרה או מה שקיבלנו מבני המשפחה (דודים ובני דודים). גרנו כמובן בשכונה יהודית חילונית, קניות ערכנו בשתי מכולות שהיו בשכונה.

לסיפור המלא:

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת הפרויקט "והגדת לבנך" של תכנית הקשר הרב דורי בבית הספר דבורה עומר בנתניה, התשפ"ב, בהנחיית המורה המובילה בינת לויאני.