מאגר סיפורי מורשת

שמי מרים אשכנזי, נולדתי בתאריך 13.2.1950 ביפו. לאבי קראו שלמה ולאמי קראו חווה. יש לי אח אחד בשם שמעון שהוא גדול ממני בחמש שנים. הוריי קראו לי מרים בגלל שמרים הוא שם שמוזכר בתנ"ך, מרים הנביאה, אחותם של משה רבינו ואהרון הכהן הגדול. היא הייתה אחראית לשלום הבית של הוריה ולהגעתו של משה לעולם.

הוריי ברחו מרומניה לאיטליה בגלל שהם ברחו מהגרמנים בתקופת השואה, באותה התקופה חווה, אימא שלי, הייתה בהריון עם אחי הגדול שמעון, והיא סיפרה לי שהם ברחו ליערות של איטליה בזמן שהגרמנים יורים עליהם. שמעון אחי נולד בטיבולי באיטליה. בשנת 1948 הוריי ושמעון הגיעו למדינת ישראל באונייה, וכשהם הגיעו לארץ ישראל הם גרו בפרדס רוזנבלום שבגבעת שמואל. בגבעת שמואל היה צריף ששיכנו בו את כל העולים שבאו לארץ ישראל מטריפולי, ממרוקו, רומניה, טורקיה ועוד.

כעבור כמה שנים הייתה אפשרות למי שרצה לקבל דירה בשיכון בגבעת שמואל ומי שלא רצה עבר דירה. הוריי החליטו לעבור דירה אז בהיותי בת 6 עברתי ליפו לרחוב בית אשל מול שוק הפשפשים. בזמנו זאת הייתה שכונת עוני, משפחות מרובות ילדים, בקושי היו בגדים ללבוש והילדים ישנו על הרצפה.

כשהייתי בת 6 גרתי ביפו, שם התחלתי את כיתה א' בבית ספר "אלכסנדר ינאי", וכיום, בית הספר לא קיים. בבית הספר אהבתי מאוד לשחק עם חברי במחניים, הקפות, חמור חדש, שלושה מקלות, מתח, לתפור וכו'. אחרי בית ספר אהבתי להיפגש עם רינה, חברה שלי מהרחוב, ואהבתי ללכת איתה לטפס על עץ בגינה, זה היה עץ תותים שעושה כתמים ביידים והיינו יושבות על העץ, קוטפות את התותים ואוכלות.

בגיל 12 חגגתי בת מצווה, עשינו אירוע משפחתי, הזמנו את דוד שלי ולמתנת יום הולדת הוא הביא לי ספר תנ"ך מהודר עם כריכה צבעונית. אהבתי לקרוא את הספר ולראות את הציורים שבתוכו. בגיל 13 הייתי הולכת בשבתות עם חברות לחוף הים לקפה "אריאנה" שהיום הוא נקרא "בית על החוף" ושם היינו יורדות לים לשחות. בערבי שישי אני וחברות שלי היינו באות "לאריאנה" ועומדות בחוץ כדי לשמוע את הזמר "חוזליטו הישראלי" ואריס סאן זמר ששר ביוונית וים תיכונית. בגיל 14, הייתה לנו חבורה של בנים ובנות שקראו לה "השדים השחורים". קראנו לעצמנו כך כי היינו קצת עושים שטויות ומה שילדים מתבגרים עושים. בזמנו היינו עושים מסיבות בבתים, כשההורים לא היו, רוקדים ושומעים את "הביטלס", אלביס פרסלי, פול אנקה ועוד.

בזמנו היה לי ולמשפחתי מנהג לשבת כל שישי לארוחת ערב ולספר איך לכל אחד עבר השבוע. אמי הייתה קונה בשר ושעועית לבנה ומזה היא הייתה מכינה מרק. בנוסף, היא הייתה מחמיצה גמבות, מכינה אטריות וסלט חצילים. כל שבת בערב הייתי הולכת עם ההורים שלי ואחי לסרט, וכשהיינו חוזרים הביתה אבא שלי היה מכין לנו ממליגה וממנה הוא היה מכין קציצות, הוא היה לוקח את הממליגה וממלא אותה בגבינה מלוחה וחמאה, סוגר ועושה צורה של קציצה ולאחר מכן מטגן על מחבת.

העבודה הראשונה שלי הייתה בימי החופש הגדול בגיל 15, היו בתי מלאכה ביפו של נעליים, חולצות טריקו וכו'. שם עבדתי בחופש בניקוי הנעליים, קשירת שרוכים, לנקות את הדבק, ולשים את הנעליים בקופסה.

בגיל 20 התחלתי לעבוד בתפירת תיקים. לאחר שנתיים, בגיל 22, התחלתי לעבוד במשרד עורכי דין שם הייתי מזכירה עד שיצאתי לפנסיה בגיל 65. לפני שיצאתי לפנסיה התחלתי לסבול מכאב בעין הימנית, עשיתי בדיקות בבית חולים וגילו שיש לי קריש דם בעין. החליטו לנתח אותי אך הניתוח לא הצליח וכתוצאה מהניתוח אני עיוורת בעין ימין ויש לי בצקת וצלקת בתוך העין. מבחוץ העין נראית בסדר אך אני לא רואה בה.

בשנת 1970 התחתנתי, בגיל 20, עם שלמה שהיה אז בן 23. בגיל 21 ילדתי את בתי הגדולה, ירדן.

מרים בחתונתה

לאחר חמש שנים נולדה בתי הקטנה, הילה. בשנת 1993, שלמה היה אז בן 46, הוא מת מדום לב פתאומי. התאלמנתי בגיל 43, ומאז אני בלי בן זוג. היה לי מאוד קשה להתאלמן בגיל כל כך צעיר, בן זוגי היה אהבת חיי ולא ציפיתי שכזה דבר יקרה ועוד בגיל כל כך צעיר. הדבר היחיד שעזר לי להתגבר על פטירתו של בעלי באותה תקופה אלה היו הבנות שלי שתמכו בי והיו לצידי.

כיום, יש לי שני נכדים ונין אחד מירדן, ומהילה יש לי נכדה אחת. כשנכדיי היו קטנים הם היו באים לישון אצלי והייתי משחקת איתם כדורגל, לוקחת אותם לים, יושבת איתם בבתי קפה ונהנית איתם.

כיום,אני בפנסיה, אחת לשבוע נפגשת עם חברותיי הטובות קטי וסוזי, אנחנו בדרך כלל הולכות לים או יושבות בבית קפה ומעבירות את הזמן בהנאה. בשאר הימים אני עושה הליכות בטיילת ויוצאת לטיולים ארוכים עם הכלב שלי.

הזוית האישית

נועה: נהניתי מאוד משמיעת הסיפור האישי של סבתי, למדתי המון על עברה ואף התחזק הקשר בינינו. הרשים אותי במיוחד הסיפור שלה מהתקופה שהיא הייתה נערה בגיל שלי.